"שלום", אמרה ועצרה לנשום, "אני עושה סרט למדרשה בבית ברל
ואני זקוקה לעזרתך."
היא נראית כבגילי, לבושה חולצה שחורה מודפסת וג'ינס כחול. היא
רחוקה מלהיות יפה. באמת.
לא שהיא מכוערת או משהו בדומה, אבל היא לא יפה. בטוח לא מישהי
שהיית עוצר בגללה ברחוב.
"מה את צריכה?" שאלתי בנימוס.
"אני צריכה לצלם נשיקה," המשיכה. "ואף אחד לא הסכים עד
עכשיו."
ניחר בה חוסר שביעות רצונה, שאט אט הפך לעלבון שהשתלט עליה.
"ואני מנשקת בסדר! באמת!" הצטדקה. "אני לא רוצה שתפתח ציפיות,
אבל אני לא מנשקת גרוע, ויש לי לא מעט ניסיון בדברים האלה."
האמת היא, שהיא לא הייתה צריכה להכביר במילים. בגדול, רוב
הבחורים יסכימו להתנשק עם בחורה באמצע הרחוב, בפרט שזה
בתחילתו של בוקר שישי נפלא. וזה לא באמת משנה איך היא נראית.
"אין בעייה," השבתי "איפה?"
עיניה נאורו, היא אחזה בידי (בכוח לא מבוטל) ומשכה: "זה פה
מעבר לרחוב!"
המשכנו לפינת הרחוב, שם חיכו המצלמה, והצלמת שחיכתה איתה.
"זה לא הולך להיות משהו שאני אשלם עליו בתביעה משפטית לאחר
מכן, נכון?" צחקתי.
"לא, זה בסדר, באמת. זו סך הכול נשיקה. פשוט יש לי תרגיל
בקולנוע שאני חייבת לעשות."
"תרגיל?" שאלתי בתמיהה, "על מה?"
היא חייכה.
הנחתי לזה.
"איך בבית ברל?" שיניתי נושא בזריזות.
"במדרשה מצויין, אני לא יודעת איך בישוב עצמו" ענתה בזמן
שסידרה את המצלמה.
"טוב, זה מוכן! יאללה..." הכריזה, ונעמדה לידי.
"רגע, איך את רוצה שאני אנשק אותך?" שאלתי במבוכה.
"לא יודעת," ענתה. "איך שבא לך."
"זה הסרט... כלומר התרגיל שלך. את צריכה להגיד לי איך לשחק."
הבהרתי.
"אתה לא אמור לשחק. רק תנשק אותי וזהו." ענתה בקוצר רוח.
"מה זאת אומרת לא אמור לשחק? יש פה מצלמה, לא? זה אומר שכל
המצב הזה הוא לא מציאותי. אז זה משחק. וזה הסר... התרגיל
שלך!"
"תבחר מה שבא לך." פטרה וסיימה את פרץ האגרסיביות שלי.
"אני לא יכול לבחור." אמרתי בכניעה.
"למה?" שאלה בפליאה.
"כי אם אני אנשק אותך בתשוקה חסרת רסן, אז את תרגישי שזה לא
אמיתי. את תדעי שלא עליך אני חושב שאני מנשק אותך, כי תשוקה
כזאת לא יכולה להיות אמיתית למישהי שאתה לא מכיר.
מצד שני, אם אני אנשק בצורה חסרת רגש, אז את תרגישי שאני לא
נמשך אליך, או לא מנשק אותך כמו שהיית רוצה שגבר ינשק אותך,
ותתחילי להשליך את כל ההשלכות הלא-נכונות על עצמך ועל המראה
שלך.
בכל מקרה יוצא שאני מתנהג בצורה שתפגע בך, ואת סך הכול רוצה
לעשות תרגיל מחורבן."
במבט מזועזע היא הביטה בי מספר שניות, שנמשכו כחמש עשרה דקות,
ונישקה אותי.
"נו יופי," התאכזבתי. "עכשיו תראי מה עשית."