היה נדמה שהנפש הפציעה
שהביולוגיה פעמה, שהלב פקד.
חשבתי להציע עצמי כמועמד
לא מחייב, לא גוזל, לא אכפת
רק אם אפשר והזמן מתאים
כי גם יש לי אוצר מלא הדר ותכשיטים
בצורות משונות לפעמים כמילים.
אבל כדאי גם אפשר, אצלי תמיד מתאים.

ועינים גדולות אומרות כך, אומרות כלום
ועיניים בורקות, זה מסנוור

ויש אחד מתלווה פה דוקר שם פוצע.
גם ממית ומחייה.אין לו שם, יש לו כובע
ואדרת.
הוא שמן, עם מקטרת
יושב כאן ושם ומפקד על העסק.

ובנתיים הרעב ממלא, מבקש, עוד, יותר
לא מסתפק, לא תמיד מתעמק, לא טעים דיו
אך מכאן ומכאן בסופו של עניין
בשבילו - זה אותו דבר

כמו ריקוד בקרקס, הופעת יחיד. מי הקהל?
וכמה רחוק הוא מוכן ללכת?
[מה הוא יכול לראות]
עד אחד על אחד? או בעצם אחת...

כי תעלולים יפים אני יודע לעשות [הכי מכולם]
אלו גם הכי פשוטים, המקור-
ראוותם בחן, בעקלקלות או בסיכון
ובין אם נראה או לא, הכל בקושי, מאמץ.

ובעצם הכרטיסים חינם, בעל הבית השתגע!
[כמעט תמיד].
רק בהמשך צריך להשתתף
ויש יש חישוקים של אש
ושאר תרגילים "מסוכנים"