נופר קטן,
פרח קטן ויפה,
צומח לו,בגן של ורדים אשר מוקף בגדר לבנה
והוא,
קטן וצהוב,
לעומת הורדים,
ורדים אדומים וגדולים,
כה גדולה תשוקתו להיות ורד,
אך בעצם,יופיו השונה הוא היפה.
העובר ושב מסתכל,
מביט בניצוץ הצהוב,
ניצוץ צהוב בים של אדום,
נקודה קטנה ויפה,
לאט לאט,
מגודלו הפעוט,
צומח הנופר
וגודל להיות היפה שבגן.

אפילו השמש,
בו מביטה,
גדולה היא,
וזוהרת,
בססגוניות בשמיים
אחת מקרנותיה,
נופלת אל הגן,
הילה של אור וחום,
מקיפה את הנופר לבדו,
העובר והשב מביט בו ברגע,
מביט בפרח.

אדם צעיר,
רכוב על סוס לבן,
ניגש אל הגן,
עובר את הגדר,
אינו רוצה לעצור את צמיחת הנופר,
אך רוצה הוא בנופר לעצמו,
קוטף אותו,
ומצמידו אל ליבו.

הנופר,
פורח,גם בליבו,
ממשיך לגדול אל תפארתו.