עקרב,
צעיר בנפשו
יושב וכותב,
יושב, ואינו מבין
באדישותו,
כיצד הוא מושך
את הפרפר הקטן
אל קצה זנבו,
עוקץ אותה,
והיא נופלת
וצוחקת,
צחוק קטן ורך,
והיא,
אינה מבינה
את נפילתה הרכה, אל האדמה.

כאשר אמרו לי לכתוב
חשבתי,
את אשר היה עליי לומר
חשבתי,
לספר את סיפורו
לספר את סיפורה,
ואת פגישתם הנצחית

כאשר אמרו לי לכתוב,
חשבתי,
על פגישתם של עקרב ופרפר
פרפר אשר בתמימותו,
נגע בעקרב,
עקרב שרקעו צבעוני
והעקרב,
בטבעו
עקץ,
ותבע את חותמו בפרפר,
והפרפר,
צחקה ונפלה נפילה רכה
נפילה רכה אל האדמה.