|
רק פס כסוף עדין
נותר במקום
בו אחזני
בעלי האחרונים
מדליק אותי
מוצץ אותי
שואף אותי לתוכו
הר האפר
האישי הפרטי שלו
אוסף הסטיות הקטן
המרעיל
הוא נושף אותי בשאט נפש
ומועך.
בתוך מאפרה מלאת בדלים
אני יושבת ומעלה עשן
עישנו אותי, מצצו אותי עד תום
רק שארית קטנה זעומה
מהשלם הגדול שהייתי פעם
נותר |
|
|
החיים הם כמו
שדה חשמלי.
תמיד אפשר לדחוף
לתוכם עוד קצת
חומר דיאלקטרי.
מדהים איך שכל
דבר פיזיקלי
ניתן להפוך
להירהור
פילוסופי... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.