|
רק פס כסוף עדין
נותר במקום
בו אחזני
בעלי האחרונים
מדליק אותי
מוצץ אותי
שואף אותי לתוכו
הר האפר
האישי הפרטי שלו
אוסף הסטיות הקטן
המרעיל
הוא נושף אותי בשאט נפש
ומועך.
בתוך מאפרה מלאת בדלים
אני יושבת ומעלה עשן
עישנו אותי, מצצו אותי עד תום
רק שארית קטנה זעומה
מהשלם הגדול שהייתי פעם
נותר |
|
|
כשאתה רואה
מישהו נועל את
המגפיים הגדולים
שלו, אתה יכול
להיות לגמרי
בטוח,שאיזו
הרפתקה עומדת
להתרחש.
ואני, כשאני
מריח דבש
והרפתקאות, אני
מתחיל לרעוד,
ותמיד מבקש
עוד.
-פו הדב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.