|
רק פס כסוף עדין
נותר במקום
בו אחזני
בעלי האחרונים
מדליק אותי
מוצץ אותי
שואף אותי לתוכו
הר האפר
האישי הפרטי שלו
אוסף הסטיות הקטן
המרעיל
הוא נושף אותי בשאט נפש
ומועך.
בתוך מאפרה מלאת בדלים
אני יושבת ומעלה עשן
עישנו אותי, מצצו אותי עד תום
רק שארית קטנה זעומה
מהשלם הגדול שהייתי פעם
נותר |
|
|
אני זוכר את
הסלוגן הראשון
שלי, כאלו זה
היה אתמול,
חזרתי משדה הקרב
וראיתי מלבנים
עם משפטים
סתומים על הבמה,
ההתרגשות שאחזה
בי שלחצתי על
שלח לחמך,
וההפתעה המוחלטת
שסלוגני אושר.
כיום אני אזרח,
וסלוגני מילאו
את הבמה ככוכבים
אשר על שפת הים,
ועדיין אין לי
מושג מה זה
חרפרשץ
חצי תימני |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.