זה עושה לי דמעות
לשמוע על עוד קורבן
שחי לבד ברחוב
ונזרק באיזה פח אשפה
וישן עם החתולים
בלילה
כשהכי קר.
ואני מרגישה אנוכית
אני מרגישה ילדה קטנה
מרוכזת בעצמה
בוכה בגלל עוד איזה סתם אהבה
כשבחוץ מת עכשיו עוד ילד קטן
שבסך הכל ביקש
לאכול.
והרי לי זה בא כל כך בקלות,
אני זאת שמקווה בלילה
לאכול פחות...
והוא...הוא מחפש איזה קצה
שארית...
משהו שישאיר בו
פירור של אנושיות.
זה עושה לי רע בלב
לדעת שיש עוד מיליון כאלה
שהולכים עכשיו יחפים בזמן שאני קונה נעליים
לחשוב על הקנאה שיש להם בלב...
ובמה אני מקנאה?
במישהו שיש לו בריכה בבית?
במישהו שיש לו דירה בתל אביב ובלונדון ובארה"ב?
בזמן שהם מקנאים
בי ששתיתי שוקו היום בבוקר...
ואני מרגישה חסרת אופי
אני מרגישה חצופה
אטומה...ממעיטה בערכי...
העיקר שלקחו אותי למסע
שממנו הייתי אמורה לחזור
יותר מעורבת...
יותר רוצה להיות מעורבת...

וזה עושה לי רע עכשיו
לדעת שמחר בבוקר...
אמא שוב תביא לי כסף
שייצא על בגדים ונעליים ואיפור...ואוכל...

והם...הם יקבלו רק עוד מבט של רחמים...

הגיע הזמן...

              לאט לאט זה יוצא...הבטחת לי, לא?!