|
שוב אני בדרכי למקום לא ידוע
נצנוץ של פחד מוחזק היטב בכף ידי
אני עוברת על פני מדשאות כסופות
מכוסות במיליוני קריצות טל
עוצמת עיניים ומאזינה למנגינת העולם
היא תדריך אותי בשעות הקשות
ציפור שרה על צמרת העץ
וממרחקים ציפור קסומה עונה לה
מכונית עוברת
צעדי אנשים
וקרן שמש מטיילת בין ענפי עץ הערבה
אשר עליו רוקדים ברוח
חופשיים
פקחתי עיניי לרגע אחד וראיתי
ילדה קטנה חולפת על פניי באוטובוס
מגניבה לי חיוך מתוק מתוק שמבטיח
הכל יהיה בסדר
אני מכירה את הילדה הזו
כבר ראיתי אותה בעבר
ועתה נטועה בי אמונה
שהיא עוד תשוב |
|
|
חחח...בועז רימר
כתב שהוא לא
מורה במתנ"ס..
בשפת
הפסיכולוגיה
קוראים לזה
הכחשה עצמית.
-לכולם יש
קריירה... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.