הסוף כאן, כן, הוא הגיע,
הוא בא ואפילו לא הודיע,
בשרשרת הזדמנויות לא פנויה,
נחתנו והמראנו לפחות משעה,
והוא מפנה אלינו יותר מדי חצים,
כולם יושבים בסלון, פותרים תשבצים.

הסוף כבר כאן, כן, ממש ממול,
הוא בא וזה נראה לכם כפול,
בקרקס שגיאות די עמוס,
שמרנו וגילינו סוד מאוד כמוס,
והוא שולח אלינו יותר מדי מסרים,
כולם נשארים בבית, היום לא יוצאים.

הסוף ממש כאן, כן, הנה זה הוא,
הוא בא, לא יעזור איפה תתחבאו,
בגלגל רגשות שעדיין מסתובב,
אהבנו וקינאנו ממש מכל הלב,
והוא זורק אלינו יותר מדי כאבים,
כולם מפנים את הגב, מתנתקים וחושבים.

וזהו סוף הסיפור,
זה כבר די גמור,
הוא בא ואומר בשקט שלום,
וזה הזמן לקום, להתעורר מהחלום,
הוא זורק עלינו יותר מדי כתמים,
וכולם שותקים, ממשיכים לעשות סמים.

סוף הסיפור, ואין לנו מה לעשות,
מרימים את הידיים ומחכים לבאות,
שיגמר הכל, בשקט,
שיישרף הכל, בלחש,
שיעלם הכל, ודי,
שיעבור הכל ולא נרגיש,
שימותו כולם ולא יישאר פה איש,
שיחלוף, שילך, שלא יכאב,
שלא יהיה חם, שלא יהיה קר,
שיהיה לנו רק סתיו.

סוף הסיפור, במחשבה תחילה,
נקום, נעשה את הכל מהתחלה,
נמצא חברים חדשים בשכונה,
נחפש שוב אהבה נכונה,
נרכוש עוד פעם את כל ההשכלה,
ועדיין לא נתרפא מאותה המחלה,
נפנטז יותר ממה שצריך,
נדבר יותר ממה שנעריך,
ונשקר, כן נשקר כאילו אין תאריך.

וזהו סוף הסיפור,
מה מותר, מה אסור,
לא נשאר לנו דבר ברור,
רק לקוות, שאין עוד,
אין עוד כזה סיפור.