ובתקופה אחת היית לי הכל,
מקור לשמחה ואושר,
מקור לכאב בלתי פוסק,
היינו מדברים והייתה שם תקשורת
הייתי כעיוורת
הייתה בי אמונה שלמה בך
את הסודות שהוסתרו ביעילות
נכשלתי לראות,
נעלמו מעיניי כמו השקרים,
רק השמועות פרשו כנפיים אליי,
אך אני פתרתי אותם מעליי והמשכתי בך להאמין ללא עוררין.

אך אתה נעלמת מחיי,
ואינך רוצה בי עוד,
ואני אינני יודעת אם אני רוצה בך עוד,
רגשות חימה מעורבים ברוך וצער עליך
ממלאים אותי לשמע שמך וכל מעלליך האחרונים,

איך שינית את עורך,
ואינך אותו אדם יותר,
איך הפכת לאדם שהבוז אליך מתאים
כמו חליפה שנתפרה עבור מידותיך,
זאת כנראה לעולם לא אבין
הרי היית אחד מ"הטובים".

לא פעם אמרתי עליך
שאתה אדם חלש ללא עמוד שדרה
אך לא הבנתי עד כמה נכונה הייתה ההצהרה
כמה טעיתי בך עוד מן ההתחלה
והרי נראית אמין והקרנת תמימות אמיתית.

ועכשיו סוף סוף אני יודעת
שנחש אתה עם ארס מסוכן בטעם מתוק של סוכר,
שהרי אתה שקרן,
רמאי,
נוכל,
עבדת על כולם,
אך הם גילו את האמת עליך,
אף אחד לא מאמין בך יותר
כל שאוכל לומר עכשיו
תודה לאל שאיני אוהבת אותך יותר.

אך מה רצוני ממך עכשיו,
למה אני מתעקשת לשמור על קשר איתך,
למה משתוקקת שעדיין תהיה חלק מחיי
כמה זמן עוד אמשיך לשאול עצמי את השאלות האלה
שנשארות ללא מענה,
כמה זמן עוד אמשיך לרדוף אחריך
למרות שחלק ממני מתעב אותך ומתפלא איך התדרדרת
לרמה של פושע קטן ומושחת כל כך.

אולי פשוט רוצה להציל אותך מעצמך,
אולי פשוט רוצה להחזיר את כבודי שאבד ולנקום בך,
אולי לבסוף רוצה פשוט לסגור מעגל שאתה תהיה הנעזב
ואולי, רק אולי רוצה את ההזדמנות להחזיר אותך אלי
וכשתהיה בידיי לעשות את מה שאתה עושה לי כל הזמן
לבטל אותך כאילו לא היית קיים
ולהתעלם ממך כל פעם שלא יהיה לי נוח שתהיה שם.

כנראה שאני אינני יותר טובה ממך
שהרי אני רוצה להשיב לך באותו מטבע מטונף
אך חלק ממני פשוט רוצה להושיט לך יד,
לקחת את חולשתך ולעזור לך לחזור לדרך הישר
אך זה בלתי אפשרי
שהרי שנינו עומדים משני צידי המתרס.

                                   

2.12.2006