בית נטוש
באמצע מדבר
הרוחש דממה
שמתגברת
בשעת לילה מאוחרת,

ניצב יחיד
כמעט גאה,
אך מבט מקרוב
מגלה שהבית הזה
מט ליפול הוא,
רקוב מהיסודות,
דבר קטן
כרוח קלה שמנשבת
תמוטט,
תהרוס אותו
ללא דרך חזרה,

סודות רבים שמורים בו,
רעים ומכוערים,
אך דבר לא נראה לעין
חוץ מצלקות דהויות,

נושא בעול זכרונות
ונתמך על משקל
העצב שנטמן בו
במשך השנים
שחלפו להן,

לבנה, לבנה
מספרת סיפור
על תקופה אחת של אימה
ותקופה אחרת של טירוף
עצב שמתערבב בזעם
כעס שנמזג באדישות
על מה שנגמר
ועל מה שצפוי עוד להגיע,

פחד וחשש
מביעות בכל הברה
אך אין שם איש
שאותן ישמע,
בגורלן נקבע
לדבר לעד
אל תוך השממה.