עדי גרינברג / ילדה בצהוב |
אדמת ההר תחת רגלי רועדת,
פירורי האמונה נוחתים מטה,
זורעים הרס בשדה.
יושבת בין הזרעים השבורים
צחוק ילדה מתגלגל בד בבד
הרוח הקלילה.
עומדת מולי, שמלה צהובה.
ידיה הקטנות מלטפות, נפרדות.
מפנה את גבה, הולכת.
אינני עוצרת בעדה, מדוע?
אני רואה את רוחי מושיטה את ידי
כמעט נוגעת בתלתל זהוב.
נפתחו שערי זהב,
עומדת מולי,
לא הלכה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|