לפנים היה אחרת.
נשיקה אחר ליטוף,
עולה מעלה ואחר יורד מטה
נגיעות ואני מסיט ראשי.

מבט של תחינה מהול בבין הסדינים
נושך ברכושנות צווארי, מלקק את שפתיי,
בנתיב חד סטרי הפוסק במעלה החזה.
עמוק בפנים,
עוטף, מושכת אלייך,
שואבת כל בדל שלי לשלך
אחוזת טירוף נטישה, שואבת הכל
אם אעזוב- שללי בידך
כי אני השמש שלך ואת הפנס שלי.

ואני עוזב אך תמיד חש עזוב
עד שאת,
מיטתי עתה ריקה.
אבל את, את לאחרת נדמית.
כמו מציאות בתוך חלום
מנצנץ ההוא.
מוכן להיות אחרת ובלבד
לבד. אוהב.

ואת אמנם חובקת
אך ליטופך ליטוף עקרב מודע
שפת העקרבים לשפתי היא
ואנחנו לבבל נדמינו
ממשיכים סחור סחור.