עם כל האהבה הזו
עלינו לשבת גבוה על הסלעים
ולא היה עד לשתיקתנו.
רק הים למטה נשך שפתי איים
ושני זקנים על החוף הביטו מעבר לנו,
רואים את האוניות שלהם
הולכות לאחור.
יכולנו להישאר, את יודעת,
הרחק ממציצי התריסים ובוהי בתי הקפה.
איש לא היה מוצא אותנו במקום הזה
כשהגשרים נאספו מעל נהרות
וערים גדולות נפלו מאחורינו
רק משום שאנחנו לא בהן.
מעל כל אלה
בין נגיעות לנשיכות השפתיים
אמרת לי:
" מילים נועדו להיפתח כמו גוף "
אפס,
האוזניים כושפו לקונכיות הומות,
אז שכחתי לשאול אותך לפשר הדברים
קודם שערים קמו מחדש
להושיט לך גשרים לעזוב
והמילים כבר היו להיפוכן
בתוך ההמיה. |
