|
הרגישות כולאת את הרגשות הצועקים
"שיזדיינו כולם"
"שתשרף האהבה"
הדביקות מייבשת לי את הגרון
ולמה לעזאזל אני שואלת
"למה?!"
הכל כל כך רנדומאלי שבא להקיא
חוסר אונים של אנשים קטנים ובוכיים.
בית הקברות מזמין אותנו כבר כמה חודשים,
כל כך קורא לנו לבוא
בעוד החיים צועקים לנו לנצל...
היום הקאתי,
פעם ראשונה כבר שנים.
טוב, בסדר, רק נורא ייחלתי לזה.
במקום הדמעות. |
|
|
התבוננתי בה
שעות עד שהבחנתי
בה
תיארתי לעצמי
שכל מה שאומר
ישמע מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי,
אזרתי אומץ
וניגשתי אליה.
שאלתיה: "מה
ה..."
"מצב?" היא
מיהרה לענות
"האמת היא
שהתבוננתי בך
שעות עד
שראיתיך,
אני מתארת לעצמי
שזה נשמע
מגוחך,
אבל תיאור שכזה
לא מפריע לי..."
היא סיימה.
"עזבי" ,אמרתי
לה, "אנחנו לא
מתאימים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.