נפתלי אוחנה / ובתום שיריי |
מיתר של תו,
טל של בוקר,
נגיעה ועצירה.
ובתום שיריי.
בצאת מכתבך האחרון,
מבין כפות ידייך.
לי שכול,
ולך אור.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|