בחורף הבא
כבר לא יחלפו
המזל"טים מעל ביתי
ולווייני הריגול יחדלו ממחוגם.
תחת מסכי שינה
ממוגני ירי
אוכל אז לשוב
אל שמי ילדותי האבודים;
לדחוק לרגע
את ציצת שיערי
החוצה, מבין חרכי החלום.
לעת עתה נדמה
ששטף המידע הבלתי פוסק
אינו מאפשר לי לקבל
כל החלטה לגבי עתידי.
המקורות מצטלבים ללא סוף -
התמונה הולכת ומתערפלת.
החדר לוחץ לי.
מרגיש ששרפו אותי.
אפילו בכותבי דו"ח זה
אני חש במשהו
המתקרב
אל המסך.
כדורי,
כמעט לח,
כמעט חי.
זו הייתה           יכולה להיות
         העין שלך.