אנחנו שרים בחברותא בלילה / צועקים על לבנה מזקינה
פוזלים לצדדים / שונאים מתנות וחולמים על חיבוק
מאחורי חלון הראווה כמחווה אנושית לווגה
משפילים מבטינו לנוכח מציאות משמימה.

כאזרחים על אדמה מרושעת /  מלאי מיצים .. אנחנו דורשים הכוונה
מעל גלי האתר נישאים על גלי השנאה.

נדחקים כאושיה מלוכדת סביב מדורה גוססת
מחפשים מעשים לתאר את האושר / מחפשים מילים כדי לחפות על
דלילות קוגניטיבית

הו.. אדון החיפוי  והסבל... השקני מיצים מרורים / היה שופט של
צניעות ועיוורון מוחצנים.

אז בנקודה אחת ברורה / עצור! / והתל בכולם שוב עד חושך מוחלט