האוטובוס עצר בתחנה
שניים ירדו, והאוטובוס המשיך
את חיבקת אותי
לא הבנתי מה רצית
אולי את לוקחת בחזרה
מולנו ישב זוג מבוגר
את הבטת בהם, כמו שהיית מביטה בנו
רצית לדעת, מה אמיתי ומה לא
ואני רציתי להגיד לך
שאנחנו בדיוק כמוהם
רק קצת פחות
ידענו להעמיד פנים
שהכול כבר היה חסר השראה
בתחנה הבאה, מישהו ירד
ובוודאי, יכין ארוחת ערב
מהטלוויזיה הוא ישמע, שכול העיר סגורה
ובינתיים בדירה אחרת
מישהי, תתכונן לצאת
הוא ידליק את הנרות, כשהיא תדפוק בדלת
את מחבקת אותי חזק
גם אנחנו מעמידים פנים לפעמים
ואז חוזרים אל עצמנו במנות קטנות
ילדה קטנה, שיחקה עם הבובה שלה
וחייכה אלינו מן המושב ליד
את רצית לומר לה
אבל שתקת
ראינו את החנויות נעלמות בחשכה
את בתי הקפה, והאורות
כמו תמונה מתוך סרט שהכרנו
לא זכרנו מי שיחק, לא זכרנו את הפרטים
הנהג עצר, וביקש שנחכה
קנה לעצמו קפה ועלה
את צחקת,
אולי זה הזכיר לך אותנו, אולי זה מקרה
שני צעירים עלו, דיברו על העולם של מחר
ועל מה שבינתיים
אנחנו לא הצלחנו להגיע, לקצה של הרחוב
אבל נדמה, שגם לא ניסינו יותר מדי
את קמת, ועמדת ליד הדלת
קמתי אחרייך, מחוסר ברירה
יכולנו להמשיך לנסוע כל הלילה
אבל מה מחכה לנו שם באמת?
מבחירות וחופש, לא באמת הבנו מה קורה
יש כאלה שקמים כול בוקר, ומביטים אל השמיים
יש מי שרצים כול הלילה, כדי לקרוס בבוקר
ורק אנחנו נעים בין תנועה לאי תנועה
מעמידים פנים שנחזור אל אותה נקודה, שלמים
האוטובוס עוצר ואנחנו יורדים
שום ארוחת ערב לא תחכה לנו, הנרות לא יידלקו
את רואה את הזוג המבוגר, מביט עלינו מהחלון
ואת לא מבינה, אם אנחנו שם
לאן נגיע מכאן?