נפתחתי בפנייך, הייתי הכי גלויה
סיפרתי לך את כל מה שהיה
נתתי לך לחוש קירבה
ופשוט קיבלתי יריקה.
כמה שלא נתתי
כמה שלא אהבתי
כמה שלא עזרתי
ואתה בשלך
לוקח ולוקח...
עד שכבר לא נשאר מה לקחת
עד שאני החלטתי שדי.
מגיע לי משהו בתמורה
ואתה לא רוצה!
הטחתי בך האשמות והצדקת את כולן
אז למה אני ממשיכה להרגיש בחסרונך?
אם אני לא חסרה לך, למה אתה לי?
אני מתעניינת ושואלת עלייך
ואתה מעביר ימים במהירות
בזמן שאני סופרת את השעות בלעדייך.
לך לא אכפת אבל אתה מוחה.
הודעה אחת לא תשנה את הרגשתי
אבל יותר מזה זה מאמץ לא שגרתי.
לא תראה לי שחשוב לך או תגיד לפעמים,
אז מה הפלא שאני ארגיש כשולית!!
הגיע הזמן שתקלוט שאני מצריכה התייחסות
שווה לזאת שאתה לוקח ולא פחות.
אם מפריע לי, תיקח לתשומת ליבך!!!
כי בנתיים אני זאת שיושבת ובוכה
ואני זאת שמרגישה דחויה.
אז אם אי פעם היה לך אכפת
פשוט תביא לי חיבוק,
משהו פשוט
כי נמאס לי להיות זאת שכאובה.