זו אותה העין שהסתכלה עליי אז,
אבל זה לא אותו המבט כשליבי נמס...
זה אותו החיבוק כשהיית ליידי,
אבל זו לא אותה ההרגשה שתישאר פה יחד איתי.
זה אותן השפתיים שהיו על שפתיי
וזה אותו הריח שהשארת עליי
זו אותה היד שליטפה אותי
וזה עדיין הקול שלוחש באוזני...
זה אותו הלב שידע לאהוב
אבל כבר לא יודע להרגיש
הוא יודע רק לכאוב.
כשאוהבים כל כך והלב לא שוכח
לוקח איתו זיכרונות ואיתם בורח...
ובלב עוד ישנו אותו מבט, אותה העין.
אותו החיבוק, אותן השפתיים.
אותו הריח, ואותה היד.
אותו הקול.
והלב כבר לא מאמין,
כי הלב כבר לא יכול.
והלב כבר לא רוצה
כי הרסת הכל
והלב כבר לא בוטח
ועם הזמן את ההרגשה שוכח...

14.11.06