מכרסם את הנפש
פותח פצעים
של יאוש וגעגוע
לחיים שאבדו לי מזמן.
וכשהבוקר מגיע
מקלל אני את הזריחה
אך קם בלית ברירה
אל עוד שחר חשוך.
ורק ידי הכפותות באזיקים
מזכירות לי את האהבה,
האהבה לחיים הקודמים,
החיים שקיללתי בעבר
ובין הסורג והבריח
למדתי להעריך.
תנו לי לפרוש כנפי עוד פעם אחת,
להרגיש את משק הכנפיים המשחרר,
להרגיש את משב הרוח הקריר,
לעוף לאן שתחשוק נפשי,
לפרוץ מהכלוב,
ולנער מנוצותי את כובדו של השבי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|