יש לי חבר טוב שיודע לספר לי סיפורים
סיפורים של אמצע פארק,
כשהוא חוזר איתי לבית
בלילה לאט.
ואולי אני מתבלבל
ושבעצם, איתו הכל עובר די מהר
למרות כל אלפי המילים והמשפטים היפים שהוא אומר,
לי ולו.
וכל הספורים האלה שלו
שנידמה לי לפעמים
שכל מה שהם רוצים, זה רק לצאת
ולטייל יחד אתנו באמצע הפארק,
באמצע הלילה.
באמצע שני אנשים.
והאמת שלרוב הם גם מצליחים
לזחול בין העצים ולגעת כמעט בכל האבנים.
ותמיד תמיד הכל מעניין
ואין זמן
וצריך ללכת
אז אני מאותת
שצריך כבר ללכת, כי מאוחר
ולפעמים זה בגלל שעוד עלול להגיע יום המחר.
אז לוחצי ידיים
חיבוק
שניה עוברת ועוד אחת,
ועוד פעם בבת אחת קופץ לו עוד סיפר, אחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.