סצנה 1: פנים, בוקר, חדרו של שלומי ופיטר
פיטר יושב על המיטה שלו, קורא ספר. שלומי נכנס אחרי שהיה בצבא
בסדיר, שלחו אותו לחופשה בת שבוע... פיטר רואה את שלומי והם
מתחבקים
פיטר:
אח קטן מה המצב? תראה איך אתה נראה. טוחנים אני שמתי לב אה
חחחח
פיטר מעיף מבט על פניו של שלומי וגופו הרזה
שלומי:
תראו מי שמדבר
פיטר:
חח מה? תראה תשרירים
שלומי זורק את הרובה הM16 - המקוצר שלו...
פיטר:
מה זה? כך אתה מתייחס לרובה שלך, ותראה איך אתה לבוש, תהיה
חייל למופת!!!
שלומי:
עזוב באמשך חח אין לי עצבים אני אחרי אימונים שלמים של גבעתי
בא לי למות
פיטר:
שום עזוב, הרובה שלך מלוכלך אני אראה לך איך לנקות אותו סוף
סוף
פיטר מרים את הרובה מפרק אותו לכל חלקיו, מוציא מברשת מיוחדת
ומראה לשלומי כיצד לנקות רובה כמו שצריך.
פיטר:
אף פעם לא לשכוח לנקות פעם בשבוע לפחות, ואף פעם לא לשכוח
להטעין לפני כל מבצע קרבי
שלומי:
תודה באמת תודה
שלומי מביא צ'פחה   קטנה לפיטר ובורח מהחדר, פיטר רץ אחריו.

סצנה 2: פנים, בוקר שעה מאוחר יותר, מחוץ לחדר מסדרון
פיטר רץ אחרי שלומי תופס אותו, נותן לו צ'פחה חזרה שניהם
מתקוטטים קצת
פיטר:
נראה מה הצבא גידל
שלומי:
היי אמא
שלומי מראה עם היד שאמא מאחורי פיטר.
פיטר מסתובב אין מאחוריו אף אחת
שלומי:
פראייר
שלומי קופץ על פיטר תופס אותו חזק, פיטר נחלש טיפה.
אמא שלהם נכנסת למסדרון כשידיה מוכתמות בקמח, היא מבשלת
עוגיות.
מפרידה אותם ותופסת את שניהם באוזן
אמא:
אני גידלתי בנים למופת לא סתומים כמוכם, תתבגרו כבר
פיטר:
אייי אמא זה סתם בצחוק
שלומי:
כן כן בצחוק לגמרי
אמא:
טוב שקט העוגיות מוכנות, לכו לאכול, שאני לא אראה אתכם שוב
כך, כמו ילדים קטנים
אמא עוזבת אותם, שניהם ממהרים לרוץ לשולחן, דוחפים אחד תשני,
כאילו עושים תחרות
אמא:
רק רגע...
פיטר ושלומי מסתובבים
אמא:
שלומי אתה יכול ללכת, פיטר יש לך טלפון מהצבא, משהו חשוב
כנראה
פיטר רץ לטלפון, שלומי נראה מודאג ומסתכל על אמא, הולך אחרי
פיטר.

סצנה 3: פנים, בוקר, סלון
פיטר ניגש לטלפון, שלומי מסתתר מאחורי הקיר מאחוריו, כדי
לשמוע את השיחה.
פיטר עונה לטלפון, בטלפון הוא מקבל מישהו עם קול צרוד אבל לא
מאיים.
פיטר:
הלו?
קול בטלפון:
פיטר ניסימוב?
פיטר:
כן זה אני במה מדובר?
קול בטלפון:
אני מתקשר בשביל להודיע לך שקיבלת צו 8, צו התייצבות מיידי
פיטר קוטע את השיחה
פיטר:
צו 8? באמת? כמה חיכיתי
שלומי שומע בשיחה, פניו מודאגות מאוד. עוזב את המקום.
קול בטלפון:
שמח בשמחתך, אתה מתייצב היום בשעה 1 וחצי בלילה בתל השומר,
האם זה מובן?
פיטר:
כן הכל מובן... רגע איך בדיוק אני אמור להגיע בשעה כזו
קול בטלפון:
תבין בעצמך, המשך יום נעים, להתראות
פיטר:
ביי ביי
פיטר מניח את השפופרת, שמח מאוד.

סצנה 4: פנים, בוקר, מטבח
פיטר נכנס למטבח, רואה את שלומי אוכל עוגיות, אמא שותפת כלים
בכיור ואבא קורא עיתון על הבוקר
אבא:
אין, מה שקורה במדינתנו זה מזעזע, 100 קטיושות ביום אחד
פיטר:
אתם לא תאמינו איזה שיחה משמחת קיבלתי
שלומי:
אני בטוח
לשלומי פנים זועמות לא מרוצות. פיטר שם לב אבל מתעלם.
אמא:
מה קרה? ספר
האם ממשיכה לשתוף כלים, שותפת כוסות ומעבירה למגבת שהם
יתייבשו
פיטר:
קיבלתי צו 8 בטלפון
האם ששתפה כוס העבירה למגבת, שמעה את המילה "צו 8", פניה
נבהלו הכוס נפלה ונשברה
פיטר:
כמה שאני חיכיתי לצו כזה
פיטר דיבורו משתנה ברגע שהכוס נופלת ונשברת
שלומי קם לעזור לאמא
שלומי:
תני לי לעזור לך, ואתה מה אתה שמח, צו 8, צו 8, ועכשיו סתם
הדאגת את אמא
פיטר:
אתה לא מבין
שלומי:
ומה חברה שלך תחשוב על זה?
פיטר:
וואי שכחתי לומר לה בכלל, טוב לא משנה היא צריכה לבוא כל רגע
אמא מרימה את השברירים, מתיישבת על הכיסא ליד השולחן. פיטר
ניגש אליה.
פיטר:
אל תדאגי הכל יהיה בסדר
אמא:
מה בסדר? איך יהיה בסדר? אתה תהיה בצבא אחיך יהיה בצבא, אתה
יודע טוב מאוד מה קורה בשטחים, זה לא מפחיד אותך?
פיטר מתכופף כדי שהיא תסתכל לו בעיניים
פיטר:
ברור שאני מפחד, מלחמה זה מלחמה, אבל אני רוצה להיות שמה להגן
לשרת להיות חייל למופת, זה מה שאני רוצה, אמא אל תדאגי אני
אהיה זהיר אני אתקשר תמיד
אמא:
בסדר, עכשיו תאכל עוגיות
פיטר:
רק אין לי איך להגיע לשמה אני אמור להתייצב היום ב1- וחצי
בלילה
אבא:
אל תדאג אני אסיע אותך
פיטר:
יש!! תודה רבה
פיטר מחבק את אבא שלו.
דפיקה בדלת, פיטר ניגש לפתוח, חברה שלו עומדת בחוץ, שמחה
לראות אותו, היא נכנסת שניהם מתחבקים, שלומי מסתכל על שניהם,
מקנא טיפה מחייך.
פיטר:
בואי יש לי משהו לספר לך
פיטר לוקח את ידה ולוקח אותה לחדרו

סצנה 5: פנים, צהריים, מחוץ לחדרו של פיטר ושלומי
שלומי ניגש לדלת הסגורה, שומע מה מתרחש... שלומי שומע את חברה
של פיטר צועקת עליו
פיטר:
אבל את לא מבינה אני כל כך חיכיתי לזה למה את לא מפרגנת לי?
מעיין:
מה יש לפרגן מה?! אני לא אראה אותך חודש אולי אפילו יותר!
פיטר:
מאמי, אני באמת מצטער ולא תכננתי את זה אבל בבקשה תביני אותי
מעיין:
זה מסוכן!!! ואם ייקרה לך משהו?
מעיין מתחילה לבכות
מעיין:
ומה אם החתונה?
שלומי מופתע למה שהוא שומע
פיטר:
נצטרך לדחות בינתיים, הכל יהיה בסדר מאמי
מעיין:
אין!!! אני ממש לא רוצה לדבר כרגע... שיהיה לך יום יפה!!! ממש
שימחתי אותי
פיטר:
חכי!!! צו 8 זה חובה אין מה לעשות!!!
מעיין:
בסדר!! הבנתי!!!
מעיין פותחת את הדלת רואה את שלומי בחוץ, מסתכלת עליו אין לה
מה להגיד היא עוזבת בעצבנות, דמעות על פניה... היא הולכת
פיטר יוצא אחריה, שלומי תופס אותו
שלומי:
עזוב תן לה להירגע, אני בטוח שהיא תבין בסופו של דבר
פיטר:
אני מאוד מקווה...
פיטר נאנח בעצבות מודאג מאוד...
שלומי:
הכל יהיה בסדר, אני בטוח
שניהם מתחבקים והולכים לחדר...
הדלת נסגרת, שומעים אותם בפנים
שלומי:
בוא אני אראה לך משחק משעשע
פיטר:
איזה משחק בראש שלך, הגיע הזמן שתראה בנות
שלומי:
אבל זה משחק שבו אתה מכסח את נסראללה
פיטר:
חחחח נו תראה
שומעים אותם צוחקים ומבלים.

סצנה 6: חוץ, שעות הערב המאוחרות, מחוץ לבית של משפחת
ניסימוב
חברים מתאספים בחוץ בשביל להיפרד מפיטר, לא כמות גדולה של
חברים. כולם מחבקים את פיטר, אבא עומד ליד המכונית עם הדלת
פתוחה, מחכה שפיטר ייפרד מכולם וייכנס לאוטו, חברים שלו
עוזרים לו להכניס את הדברים לאוטו, יש הרבה מאוד בגדים, שלוש
תיקים שרק אחד נכנס לתא המטען, שני התיקים האחרים והרובה נכנס
למושבים האחוריים, בגלל זה האם ואחיו הקטן שלומי לא נוסעים
איתם.
אמא מתקרבת לפיטר בבכי מחבקת אותו
פיטר:
מה קרה אמא? אל תדאגי הכל יהיה בסדר
אמא:
תהיה זהיר, אל תעשה שטויות ואל תרוץ כמו שאתה תמיד עושה בראש
החבורה חח
פיטר:
בסדר אמא אני מבטיח
אמא ופיטר מתחבקים.
שלומי ניגש לפיטר בשביל להיפרד ממנו.
שלומי:
באמת, תשמור על עצמך
פיטר לוחש לשלומי
פיטר:
תראה כל דבר יכול לקרות, אני רוצה שבנתיים שאתה בבית תדאג
לאמא ותהיה גבר במשפחה
שלומי:
לא שום דבר אתה תחזור אל תדבר שטויות
פיטר:
אני יודע אבל על כל מקרה
פיטר ושלומי מתחבקים
שלומי:
מה עוד לא באה?
פיטר:
לא
פיטר צועק לכולם להתראות. נכנס לאוטו. חברה של פיטר, מעיין,
מגיעה צועקת שעוד לא ייסע
מעיין:
רגע!! רגע!! רגע!!
פיטר יוצא מהאוטו. מעיין מגיעה וקופצת על פיטר מנשקת אותו

מעיין:
נראה אותך לא חוזר, רק נסה אותי

שניהם מתחבקים. פיטר נכנס לאוטו. אבא מתניע את האוטו, הם
נוסעים, חברים, מעיין, אמא ושלומי מנופפים לשלום.

סצנה 7: פנים, לילה, בתוך המכונית של אבא
אבא של פיטר נוסע כבר די הרבה זמן כשעה וחצי, הדרך ארוכה
וחשוכה.
פיטר מסתכל בחלון כמעט כל הנסיעה, מעורער, לפעמים מעיף מבט על
אבא שלו.
אבא של פיטר מעיף מבט על פיטר, רואה שמשהו מטריד אותו
אבא:
מה קרה?
פיטר:
כלום הכל בסדר
אבא:
מה אתה לא שמח שקיבלת את הצו שלך סוף סוף?
פיטר:
כן... אבל יש לי הרגשה רעה. אולי אני שמח אבל יש לי אנשים
מסביב, שלא כל כך שמחים, מעיין גם לא הגיבה לזה יפה
פיטר מוציא את תמונתה של מעיין כשהם ביחד
אבא:
אתם נראים כל כך יפה, אל תדאג היא בחורה מאוד חזקה ובטוח שהיא
אוהבת אותך, ראית איך היא באה להיפרד ממך חח
פיטר:
כן חחחח היא באמת משהו מיוחד...
שתיקה של שניות
פיטר:
מה אתה אומר אם נתחתן ביחד?
אבא:
אתה ומעיין? לא יודע, היא בת 18 עוד לא התגייסה, חשבתם על זה
לעומק?
פיטר:
האמת שלא אוהבים אחד תשני זה לא מה שחשוב? לא?
אבא שותק, מספר שניות ארוכות, פיטר מעיף מבט לצד השני לעבר
החלון
אבא:
הנה הגענו
אבא מחנה את האוטו.

סצנה 8: חוץ, לילה, מחוץ לאוטו חניה ליד תל השומר
אבא ופיטר יוצאים מהאוטו, אבא עוזר לפיטר להוציא את הדברים.
פיטר לוקח את התיקים מניח אותם על הרצפה.
פיטר:
אבא תודה על שהסעת אותי
האב מוציא סיגריות מציע לפיטר, פיטר לוקח ושניהם מעשנים
אבא:
שטויות... בשביל מה יש אבות
שניהם מתחבקים, אבא מנשק את פיטר בלחי פעמיים
פיטר:
הכל יהיה בסדר אני מבטיח
אבא:
תשמור על מדינתנו, תעשה אותי גאה, אתה גבר עכשיו גבר אמיתי
שניהם מסיימים לעשן, זורקים את הסיגריות
פיטר:
תודה אבא אני אשמור חחחח הבאתי קפצונים
אבא:
אל תעשה שטויות, ביי תחזור אלינו אנחנו מתגעגעים לקציצות שלך
פיטר מרים את התיקים הולך בלי להסתכל לאחור, נכנס לתל השומר,
השער נסגר בחוזקה.

סצנה 9: פנים, בוקר, בית סלון
שלומי לבוש במדי הצבא שלו, מדי הגבעתי, על גופו תלוי האקדח,
ותיק די גדול, שלומי מסיים את הקפה, השעה די מוקדמת בבוקר...
אמא יוצאת בלבוש לילי, סוג של פיג'מה.
שלומי:
אמא למה קמת? מוקדם
אמא:
זה בסדר, בכל מקרה עוד שעה אני קמה לעבודה לא משנה לי כל כך,
למרות שכמובן הייתי מעדיפה עוד לישון חח
שלומי:
אז תלכי לישון עוד קצת אני יוצא עוד 5 דקות חבר בא להסיע אותי
עד לבסיס
אמא:
לא שכחת כלום?
שלומי:
נראה לי שלא
שלומי בא לצאת מהבית
אמא:
כן שכחת
שלומי מרוב טיפשותו ניגש לאמא ונותן לה נשיקה בלחי. שלומי
יוצא מהבית.

סצנה 10: חוץ, שעות הבוקר המוקדמות, רחוב מחוץ לבית של משפחת
ניסימוב
שלומי רץ עם התיק שלו לאוטו של חבר שלו, חבר שלו יוצא מהאוטו,
מסמן לו שיזרוק את התיק אליו, בפיו יש סיגריה, שלומי זורק
תתיק אליו, חבר שלו שם את התיק בתא המטען, שלומי קופץ מהר
לאוטו, שם חגורה, חבר שלו נכנס לאוטו, והם נוסעים.

סצנה 11: פנים, בוקר - חצי שעה מאוחר יותר, מכונית של חבר של
שלומי
חבר של שלומי נוסע לו, שניהם לא ממש מדברים, אין ממש על מה,
שלומי מתייאש
שלומי:
תודה שאתה מסיע אותי
אנדריי:
זה בסדר, אין על מה בשביל מה יש חברים... תגיד שמעתי שיש לך
חברה חדשה
שלומי:
מאיפה שמעת את זה חח? ולא זה לא נכון אין לי אף אחת
אנדריי:
מעניין מה עם פיטר שמה?
שלומי:
הוא בסדר, הוא מתקשר כל יום, מחר יש לו משהו רציני אבל
אנדריי:
בעזרת השם הכל יהיה טוב
אנדריי שם ברקע תחנת שידור מזרחית
שלומי:
חחחח מה קרה פתאום אתה אומר דברים כאלה, ומזרחית חח, איפה
אנדריי? איפה?
שלומי מתחיל לחפש את אנדריי באוטו
אנדריי:
התחלתי להאמין מאתמול חח
שלומי:
אני אאמין לזה ברגע שתפסיק לעשן אחי חח
אנדריי מחנה את האוטו, שלומי יוצא מהאוטו, אנדריי עדיין נשאר,
שלומי מוציא את התיק שלו מתא המטען, אנדריי שם גז מנופף לשלום
ונוסע.

סצנה 12: חוץ, בוקר, מחנה אימונים של גבעתי - לחיילי מילואים
וטירונים
שלומי הולך במדיו, ותיק על גבו, הוא רואה חבורת חיילים
מבעירים קפה בחוץ, הוא לא מזהה אבל אחת החיילים שנמצא עם הגב
אל שלומי הוא פיטר, שלומי ניגש אליו
שלומי:
סליחה? אתה יודע אולי במקרה איפה נמצא המפקד סמי כהן?
פיטר:
חחחח קטנצ'יק תן לי 20 ואז נדבר
שלומי מופתע שזה אחיו, פיטר מסתובב אליו, הם מתחבקים
שלומי:
מה אתה עושה פה לכל הרוחות?
פיטר:
העבירו אותנו לבסיס הזה, ביקשתי טובה מחבר טוב שלי, סמי, הוא
דרך אגב נמצא עם הטירונים באימונים על רימונים, תלך ישר כ300-
מטר לא תפספס אותו
שלומי:
שמח לראות אותך אחי
פיטר:
נתראה בארוחת צהריים
שלומי עוזב תמקום מסתכל על פיטר, הולך לדרכו.
סצנה 13: חוץ, בוקר, מחנה אימונים של גבעתי - אימון טירונים
על רימונים
שלומי מגיע למקום שמאמנים בו כיצד להשתמש ברימונים, כל
הטירונים יושבים על רגל אחת מקשיבים מה שיש למפקד להגיד,
שלומי נעצר בשביל לשמוע קצת.
סמי המפקד:
אוקיי טירונים שמעו לי טוב, רואים תרימון הזה?
החיילים מסמנים לו כן עם הראש
סמי המפקד:
לא שומעים!!!!!!!!!! קיבינימט
החיילים צועקים: כן המפקד!!!
סמי המפקד:
יופי, אז כך, אתם משחררים את הנצרה זורקים את הרימון וסופרים
. בספרה 3 הרימון מתפוצץ...
1, 2, 3
שלומי ניגש אל המפקד סמי
שלומי:
המפקד אפשר דקה דיבור איתך?
סמי המפקד:
רצוי מאוד שזה יהיה חשוב, אין לי את כל הזמן שבעולם יאללה
יאללה
שלומי מוריד את התיק ושם אותו על הרצפה, שלומי מרגיש מאויים
מסמי.
שלומי:
המפקד, נשלחתי לבסיס זה, אמרו לי לחפש אותך
סמי המפקד:
ולמה זה?
שלומי:
לא יודע המפקד
סמי המפקד:
מה לא יודע?!?! תראה לי תניירות ההעברה שלך חייל
שלומי מוציא מהתיק את הניירות, סמי מעיף בהם מבט
סמי המפקד:
שמתי לב ששם המשפחה שלך זה ניסימוב, אתה קשור לפיטר?
שלומי:
כן פיטר הוא אחי הגדול
סמי המפקד:
פייייייייי!! אז למה לא אמרת לי מלחתחילה?
סמי מרים את התיק של שלומי, הולך איתו בחצי חיבוק
סמי המפקד:
נמצא לך את האוהל החיילים הכי טוב, ישנן רק 3 ארוחות, הבנות
פה לא משהו
שלומי:
חח זה בסדר המפקד, אני רוצה לבקש ממך טובה אחת קטנה אפשר?
סמי נעצר שלומי מתקרב אליו.
סמי המפקד:
נסה אותי
שלומי:
אז כך, מחר יש לפיטר מבצע בגבולות הלבנון, אתה המפקד של
המבצע, האם יש סיכוי שתתן לי להשתתף במבצע?
סמי המפקד כבר מתחיל להתעלם מהבקשה
שלומי:
בבקשה תקשיב לי דקה זה חשוב לי מאוד להיות שם איתו לראות איך
הוא, אני רוצה להכיר את הצד שהוא אוהב
סמי המפקד:
אני מצטער אני לא יכול, אסור לי לשלוח שני אחים לאותו מבצע,
מצטער "קידו"
סמי המפקד ושלומי הולכים לדרכם, שלומי הולך באכזבה אחרי סמי
המפקד

סצנה 14: פנים, צהריים, ארוחת צהריים בקפטריה של הבסיס
שלומי ניגש לוקח צלחת, החייל התורן של המטבח, הטבח עצמו, שם
לו אורז ועוף.
שלומי הולך לדרכו, שם את הצלחת בשולחן, הולך לקחת כוס מים
ולחם.
כששלומי בא לקחת את הלחם והמים הוא שם לב לפיטר שיושב בשולחן
הדרגות הגבוהות לא איפה שהטירונים יושבים. שלומי מחליט לגשת.

סצנה 15: פנים, צהריים, ארוחת צהריים בקפטריה - שולחן הדרגות
הגבוהות
שלומי ניגש אל השולחן שבידיו האוכל שלו, הוא בא לשבת ליד
פיטר, פיטר שם לב אליו. אחד החיילים שיושב ליד פיטר מתפרץ
לפני ששלומי בא לשבת
בועז:
מה נראה לך שאתה עושה טירון? פה זה שולחן של הדרגות הגבוהות.
לך תמצא לך מקום אחר
פיטר קם ומתפרץ לדבריו של בועז
פיטר:
תרגיע בועז סבבה? זהב אחי הקטן. דבר אליו יפה
כמעט נראה שבועז הולך לריב עם פיטר אבל מוותר
בועז:
טוב בסדר... סליחה שהתפרצתי עלייך כך, אבל הטירונים לא יושבים
עם הדרגות היותר גבוהות
בועז מושיט יד לשלום לשלומי
בועז:
נעים מאוד אני בועז
שלומי מושיט יד חזרה לבועז
שלומי:
שמי שלומי חח
הם מתיישבים ביחד, בועז שורק לטבח שריקה גדולה
בועז:
יו טבח!!! תביא עוד מנה אני רעב!!!
שלומי פונה לפיטר שאוכל
שלומי:
מה הוא תמיד כך החבר שלך?
פיטר:
כן חח תמיד, הוא אחלה בנאדם, החבר הכי טוב שלי פה בכל החייל,
הבנאדם הציל את חיי כמה פעמים
בועז:
די לא רוצה להשוויץ אבל יאפפפ
שלומי:
וואו כל הכבוד
הטבח מגיע לשים לבועז עוד אוכל בצלחת שלו, ושם לו. בועז גורף
בצלחת כמו מטורף
בועז:
סליחה אבל אני רעב מת
שלומי מסתכל אליו כאילו הוא נחת ממאדים. הטבח עוזב בציניות
פיטר:
כן היום יש מבצע רציני לפי שמה שקלטתי אצל המפקדים, היה מסוכן
שלומי:
חבל שאני לא יכול לבוא, אוד רציתי, ביקשתי מסמי, לא נתן לי
בועז:
ברור שהוא לא ייתן לך אתה אחיו הקטן של פיטר
שלומי:
ביאוס
פיטר:
אל תדאג הכל יהיה בסדר אתה קרוב גם כך, לא ייקרה לי כלום
שלומי:
זה לא זה רק רציתי לראות, לצאת איתך לקרב, ממש כמו הטיולים
שעשינו פעם
בועז:
תאמין לי אחי זה ממש לא טיול
נשמעת צפירה גדולה בבסיס, החיילים עוזבים את האוכל שלהם, פיטר
ובועז קמים רצים אחרי החיילים, שלומי עוזב הכל גם הוא ורץ
אחריהם
בועז:
לא הספקתי לאכול אפילו
פיטר:
איזה שמן חח
שלומי:
מה קרה?
פיטר:
כנראה הקפצה נראה כבר
החיילים יוצאים מחדר הקפיטריה

סצנה 16: חוץ, צהריים, מסדר בבסיס גבעתי
כל החיילים עומדים,   שלומי, פיטר ובועז עומדים בחסר ידיעה על
המתרחש.
סמי המפקד נכנס בשביל לבשר את הבשורות, סמי נכנס עם המפקד
האחראי, דרגה מעל סמי.
סמי המפקד:
הקשיבו חיילים, קיבלנו בשורה, המבצע הוקדם, מוקדם מאוד.
שלומי מאוכזב שהוא לא יכול ללכת למבצע
סמי המפקד:
גדוד גימל באים איתי למבצע, השמות שאני קורא הולכים קדימה
במהלך הקראת השמות, פיטר יוצא, בועז יוצא ועוד מספר של
חיילים.
שלומי יוצא גם הוא, סמי המפקד ופיטר שמים לב לכך.
סמי המפקד:
חייל, מה אתה חושב שאתה עושה? תחזור חזרה לפני שאני מרתק אותך
שלומי מאוכזב יוצא מהמסדר בכעס, פיטר בא ללכת אחריו
סמי המפקד:
פיטר תישאר במקום
פיטר לא זז, שלומי עוזב
סמי המפקד:
חייל אם אתה לא חוזר מייד למסדר, אני מרתק אותך, אתה לא תצא
לחופשה שלך
שלומי לא מקשיב מתעלם ועוזב.
סמי המפקד כועס מהבחירה של שלומי לא להקשיב לו, אבל מתעלם
סמי המפקד:
כל החיילים שקראתי להם לקחת בגדים, כל הציוד, לילה ארוך
לפנינו
סמי עוזב את המסדר בעצבנות ולא מרוצה

סצנה 17: פנים, צהריים, אוהל החיילים של הטירונים
שלומי מגיע לאוהל, נשכב במיטה שלו, רואה איך החיילים רצים
למבצע, ביניהם פיטר שרץ בחיפזון עם כל הציוד.
שלומי מנסה להירדם, אבל לא מצליח. הוא מתיישב על המיטה ראשו
מורד מטה, מוציא תמונה שבהם כל המשפחה בתמונה, פיטר אבא אמא
והוא עצמו, כיצד הם שמחים ומחויכים. שלומי שומע את הצפירה
שוב, מסוקים ברקע וטנקים. פיטר נכנס לאוהל
פיטר:
אח קטן, נתראה מחר
שלומי:
שמור על עצמך, נתראה מחר
פיטר יוצא בחיפזון, כעבור כמה זמן ששלומי מקשיב למתרחש, המסוק
עוזב את המקום.

סצנה 18: חוץ, השעות המוקדמות של הלילה, כפר בלבנון
החיילים מסתתרים במשוחה, ליד כמה עציצים, ועצים. הם מצפתים על
כמה בניינים, שחשד שיש בהם פעולה של חיילי החיזבאללה.
סמי המפקד:
הקשיבו נא חיילים, יש חשד כי באחד הבניינים האלה נמצאים מספר
מחבלים. אנחנו נתפצל, לא נפגע באזרחים חפים משפע, יש לזכור
שיש נשים בסביבה וילדים, אלא אם כן הם מוציאים אליכם אקדח
פיטר מתקרב אל המפקד
פיטר:
אני חושב שהתפצלות זה רעיון לא טוב, המפקד
סמי המפקד:
את מה שאתה חושב תשמור לעצמך, עכשיו אנו נזוז הכי לאט שאפשר,
בלי הרבה רעש, אני רוצה מבצע שקט
סמי המפקד פונה לבועז
סמי המפקד:
בועז הקשב טוב, קח לך מספר חיילים מצומצם, אני, פיטר וגם מספר
מצומצם של חיילים נעשה סריקות מסביב ואז אני ופיטר נתפצל.
אתה, בועז נכנס לבניינים וסורק מבפנים
בועז:
כן המפקד, נזוז חיילים
בועז והחיילים שלו עוזבים את העמדה, סמי המפקד ופיטר והחיילים
שאיתם עוזבים גם הם.

סצנה 19: חוץ, שעות המוקדמות של הלילה, כפר בלבנון - מחוץ
לבניינים
פיטר אחרי שכבר התפצל עם סמי המפקד מקבל שיחה בקשר מבועז
בועז:
קודקוד 2 עבור, קודקוד 2 עבור
פיטר:
קודקוד 2 שומע עבור
בועז:
האם התפצלתם כבר, אתה וסמי? עבור
פיטר:
כן עבור
בועז:
טוב בסדר, אם תשמע משהו תזעיק אותי מייד, עבור
פיטר:
בסדר, עבור
בועז:
טוב בהצלחה, רות סוף
פיטר אחרי שנגמרה השיחה, שומע כמה צעקות בכי שלא רחוקים ממנו,
הוא מחליט לגשת.
פיטר ניגש ורואה את סמי המפקד מרביץ לאישה, שכפי הנראה אין לה
אקדח. פיטר מתקרב אל סמי המפקד מאחורה.
פיטר:
מה אתה עושה?
סמי המפקד מסתובב, הרובה שלו פולט כדור, הכדור פוגע בצוואר של
פיטר, פיטר מתמוטט על הרגליים, ונופל
סמי נלחץ מאוד, מוציא מכשיר קשר
סמי המפקד:
בועז עבור בועז עבור!!!
בועז:
זה בועז
סמי מבין שבועז נמצא ממש לידו במקום
סמי המפקד:
מה ראית בדיוק?
בועז:
ראיתי אותך יורה בפיטר
סמי המפקד:
הרובה פלט, לא אשמתי!!!
בועז:
ראיתי אותך מתעלל באישה הזו
סמי המפקד נלחץ נורא, לא יודע מה לעשות
בועז:
תירגע המפקד
סמי המפקד:
שום להירגע, אני לא אשב בכלא, הקריירה הצבאית שלי נהרסה בגלל
אישה מפגרת, ערבייה שרמוטה
סמי מרים את הרובה, ומקוון על בועז
בועז:
מה אתה עושה?
סמי המפקד:
אתה תסתום תפה, אתה לא תגיד כלום, הערבייה הזו ירתה בו,
נכון?!?!
בועז:
בבקשה תירגע
סמי המפקד:
נכון או לא? נכון?!?!?!
בועז:
בסדר, אל תירה אל תירה
סמי המפקד:
אני ניסיתי לפגוע באישה אבל לא פגעתי, אתה באת והצלת אותי,
והרגת את האישה
בועז:
מה הרגתי? לא הרגתי שום אישה!!!
סמי מקוון את הרובה ומראה שהוא ממש לא צוחק
סמי המפקד:
אתה מוציא את האקדח שלך, קדימה תוציא!!!
בועז מוציא אקדח באי ציות מוחלט
סמי המפקד:
קוון עליה כבר!!!
בועז מקוון על האישה את האקדח, אישה צועקת משהו בערבית, היא
מתחילה להתפלל, ולבכות
בועז:
אני לא יכול!!!
סמי המפקד:
תעשה את זה כבר!!!
בועז לא יכול, הוא מהסס נורא, סמי מתקרב אל בועז, מצמיד את
הרובה שלו לראשו של בועז
סמי המפקד:
תעשה את זה מייד, וזו פקודה!!!
בועז עוצם עיניים, מקוון את האקדח, כמה שניות של שקט, לבועז
יורדים דמעות. הוא יורה.
אישה נהרגה.
סמי המפקד:
מצוין, עכשיו אם אתה מספר משהו למישהו, אתה ירית באישה חפה
מפשע, אתה סותם תפה!!!
בועז מתיישב ובוכה.
בועז:
מה תגיד לאחיו הקטן?
סמי המפקד:
נהרג מאש האויב כמובן
בועז:
אין לך לב תגיד לי?
סמי המפקד עוזב את העמדה, קורא במכשיר קשר לאמבולנס, כוחות
הרפואה של הצבא, הבסיס
סמי המפקד:
אני זקוק לאלונקה, מסוק חילוץ בדחיפות, חייל נהרג

סצנה 20: חוץ, בוקר, מחנה האימונים של גבעתי - מקום המסדר
שלומי עומד במסדר, עושה תורנות
הוא רואה שמגיע מכונית, היא עוצרת החיילים יוצאים ממנה,
ביניהם בועז וסמי המפקד, שלומי שם לב שמוציאים אלונקה מהאוטו.
בועז נועץ מבט מפוחד על שלומי, שלומי רץ לראות מה קורה, סמי
מורה לחיילים לתפוס אותו, ולקחת את אקדחו
סמי המפקד:
חיילים, תעצרו אותו וקחו את הרובה שלו
החיילים עוצרים את שלומי, לוקחים את הרובה שלו
שלומי:
מה אתם עושים, מה זה מה קורה פה? סמי?
סמי המפקד לוקח את שלומי בצד, שלומי מעיף מבט על בועז, בועז
נראה לחוץ, מרחיק קשר עין עם שלומי
סמי המפקד:
שמע, קרה משהו במבצע הזה, אחיך נהרג
שלומי בהלם
שלומי:
מה? איך?
בועז עוזב את המקום בכעס, שלומי שם לב לזה
סמי המפקד:
נהרג מאש האויב, ערבייה עם רובה ירתה בו בצוואר, פיטר שכח
לטעון את הרובה שלו
שלומי לא מאמין למשמע אוזניו, הוא נזכר במה שאחיו, פיטר, לימד
אותו, לטעון את הרובה לפני כל מבצע.
סמי המפקד:
שמע אני שולח אותך הביתה, אין לך מה לעשות פה, תלך תהיה בבית,
יש לך לוויה לשבת שיבה, תראה הסיכוי הוא קטן שתמשיך לשרת
ביחידה או בצבא בכלל, זו החלטה שלך
שלומי:
אני רוצה להמשיך
סמי המפקד:
אתה הולך הביתה היום, בנתיים ברגעים אלה הולכים להודיע להורים
שלך על מות אחיך... אני יודע שאתה רוצה להמשיך, זה רק תלוי
בהוריך... אבל אני אישית ממליץ לך לרדת מהסיפור
סמי המפקד עוזב את שלומי, הוא נשאר לבד, כל החיילים עוזבים.

סצנה 21: פנים, בוקר, ביתם של משפחת ניסימוב - סלון + פתח
הבית
אמא מנקה בבית, האב יושב ורואה טלוויזיה. אבא מסיים לשתות את
כוס הקפה שלו, האמא לוקחת ממנו את הכוס בשביל לשים אותה
בכיור. נשמעות דפיקות בדלת. אמא ניגשת בשביל לפתוח את הדלת,
היא פותחת ורואה שני חיילים בפתח, החייל נכנס
חייל:
אין לי איך לבשר לכם...
אמא שמה את ידה בפיה
חייל:
הבן שלכם פיטר נפטר במהלך...
אמא נופלת לרצפה, מתיישבת, כמעט זרוקה, החייל מתכופף אליה
חייל:
אני משתתף בצערכם, פיטר נהרג מאש אויב במהלך קרב אתמול בלילה
האב קם בשביל לעזור לאמא לקום
אבא:
לעזאזל!!! זה לא משהו אישי נגדך
החייל עוזב את הבית, אבל לפני נותן להם קופסה שבה יש מדליה.
האב מאיף מבט על הקופסה ועל המדלייה.
אבא:
כל מה שנשאר מבני זו מדלייה!!!
האם נשארת בוכה, האב לוקח אותה ומושיב אותה, מחבק אותה
אמא:
איך יכולתי לשלוח אותו?!?! איך?!?!?
אבא:
הכל יהיה בסדר
הם נשארים ביחד מחובקים.

סצנה 22: חוץ, שעות הצהריים המוקדמות, בית קברות
שלומי, אבא, אמא, חברים, חיילים, סמי המפקד, בועז, משפחה,
קרובים. כולם נמצאים, כל מי שהכיר את פיטר נמצאים בלוויה,
כולם רוחשים כבוד,   המון פרחים על הקבר, חברה של פיטר, מעיין,
בוכה, אנשים מחזיקים אותה, אמא של פיטר בוכה. לפני שמורידים
את הקבר מטה לאדמה, האם קופצת אל הקבר הוא מנשקת את הקבר שמה
עליו פרחים, היא בוכה, שלומי ניגש אליה מרים אותה, מחבק אותה,
היא בוכה לו על הכתף.

סצנה 23: פנים, בוקר, ביתם של משפחת ניסימוב
בבית יושבים שיבעה, כמה מהבנות מכינות קפה לאנשים שבאים לרחוש
כבוד לפיטר למשפחה.
שלומי עומד ומקשיב מה שיש לחיילים לומר על פיטר איך הוא היה
בתור בנאדם, סמי המפקד נכנס, מתקרב לשלומי
סמי המפקד:
אני מצטער, אם תרצה אי פעם משהו אל תהסס לבוא, פיטר היה לי
חבר טוב
שלומי:
תודה לך
שניהם מתחבקים. בועז מסתכל בעיניו של סמי המפקד, המפקד סוגר
את עיניו בשבי ללא לראות, המצפון מציק לו. בועז מתקרב אל
שלומי, סמי המפקד עוזב את שלומי ממהר ללכת
סמי המפקד:
אני צריך לרוץ
סמי הולך, שלומי מסתכל עליו מוזר
בועז:
אתה בסדר, איך אתה מסתדר?
שלומי:
נו מה נראה לך?
בועז:
כן מצטער שאלה מטופשת, טוב אתה יודע פיטר היה לי כמו אח
שלומי:
אני יודע, תודה שבאת, תגיד היית שם נכון? ראית
בועז:
אני לא רוצה לדבר על זה
בועז עוזב. שלומי לא מבין.

סצנה 24: חוץ, שעות הלילה המאוחרות, רחוב - מחוץ לפאב
שלומי הולך ברחוב, הולך בשביל להתפרק קצת בפאב, מדבר בפלאפון
שלומי:
טוב אחי, אני נכנס לפאב, מקווה תבוא... לא, אני נכנס סתם
בשביל להתפרק קצת, השיבעה הזו סתם ביאסה אותי מאוד, בא לי
להשתכר קצת... אל תדאג, אבל תבוא כן? בסדר... ביי
שלומי מנתק, הולך טיפה לכניסה של הפאב, בכניסה בסמטאות הוא
מזהה מישהו מוכר, הוא ניגש אליו, הוא מזהה שזה בועז, בועז
נמצא על המדרכה, כולו שפוך, הוא שיכור. שלומי מנסה להרים
אותו, בועז לא נותן לו, הוא דוחף את שלומי.
בועז:
הוא לא רצה לשבת בכלא אז הוא סיפר לכולם שהערבים ירו בו,ואני
מה יכולתי לעשות כוסעמק כלום
שלומי:
על מה אתה מדבר במי ירו מתי?
בועז מסתכל על שלומי במעורפל, לא ממש מזהה עם מי הוא מדבר,
ממלמל
בועז:
פיטר סמי ירה בו
בועז מתעלף, הבקבוק שהיה בידו נופל ומתגלגל, שלומי מנסה להעיר
את בועז, שיסביר את דבריו
שלומי:
בועז!! בועז!!
שלומי לא משאיר אותו במדרכה כולו, שפוך, הוא לוקח אותו על
ידיו, על גבו. עוזב את המקום ביחד איתו.

סצנה 25: פנים, שעות הלילה המאוחרות, ביתו של בועז - סלון
שלומי מגיע ביחד עם בועז לביתו, הוא משכיב אותו על הספה
שבסלון, על הסלון שלומי שם לב לתמונה, בתמונה נראה בועז ופיטר
מחובקים. שלומי שוב מנסה להעיר את בועז אבל ללא הצלחה...
שלומי מחליט לעזוב את המקום, משאיר את בועז לבד בבית, שינוח.

סצנה 26: פנים, בוקר, חדר של שלומי ופיטר ז"ל
שלומי קם בבוקר מתלבש מהר מאוד, אמו נכנסת לא מבינה מה קורה
אמא:
למה קמת מוקדם? מה קורה? מה החיפזון? להכין לך משהו לאכול?
שלומי:
לא אמא, אין לי זמן, צריך ללכת
שלומי ממהר לצאת, נותן נשיקה בלחי של אמא ויוצא מהחדר.

סצנה 27: פנים, בוקר - שעתיים מאוחר יותר, משרדו של המפקד
סמי
כהן
סמי המפקד יושב על השולחן, מעיף מבט על הניתוח הבליסטי של
המבצע שבו היה פיטר, כתוב על המסמך מאיזה רובה בדיוק נורה
פיטר, סמי המפקד מתעצבן, מקמט את הנייר. שלומי מתפרץ למשרד,
חייל מגיע אחריו מתנשף
חייל:
מצטער המפקד, לא הצלחתי לעצור אותו
סמי המפקד:
זה בסדר חייל, תשאיר אותנו לבד בבקשה
חייל עוזב את המשרד, עוזב את שלומי וסמי לבד. שלומי מתקרב אל
סמי, סמי נעמד על הרגליים, מרחיק מעיניו של שלומי את המסמך של
פיטר, שלומי שם לב שכתוב על המסמך "פיטר ניסימוב", סמי מרחיק
מהר ושם אותו במגירה.
סמי המפקד:
איך אני יכול לעזור לך?
שלומי:
ספר לי, מה קרה בקרב שבו פיטר השתתף?
סמי המפקד:
בשביל זה באת? אין לי זמן לזה עכשיו, תקבע פגישה אני אספר לך
הכל
שלומי:
לא!!! אני רוצה שתספר לי עכשיו
שלומי דופק על השולחן
סמי המפקד:
הוא נורה מאש האויב, אישה ערבייה הרגה אותו
שלומי:
שמעתי את זה כבר!! שמעתי!!! אני שמעתי אבל משהו אחר אתמול
בלילה, שמעתי שאתה ירית בו... מה תגיד על זה?
סמי המפקד:
איזה שטויות, מי סיפר לך דברים כאלה?
שלומי:
זה לא משנה עכשיו מי סיפר לי מה... האם זה נכון?
סמי מתקרב אל שלומי, תופס אותו ביד, מראה לו את הדרך החוצה.
שלומי מתנער ממנו
שלומי:
האם זה נכון?!?! בועז סיפר לי הכל
סמי שותק, מוציא את שלומי בכוח פיזי רב מהמשרד. שלומי ממשיך
לדפוק בדלת בכל הכוח, סמי מתעלם.
סמי ניגש לשולחן, מרים טלפון, מוצא את הטלפון של בועז בניירות
שיש לסמי. הוא מחייג, נשמע חיוג, אף אחד לא עונה. סמי מחייג
מספר אחר, מחליט ליזום משהו אחר וקצת שונה.

סצנה 28: פנים, בוקר, ביתו של בועז - סלון - מטבח
בועז שוכב במיטה, נשמעים דפיקות חזקות בדלת... בועז מתעורר,
כאב בראשו, הוא מתעלם מהדפיקות. הדפיקות לא פוסקות, בועז נעטף
מתחת לכרית בשביל לא לשמוע. אחרי מספר שניות הדפיקות נפסקות,
הדלת נפרצת בחוזקה, נכנסים מספר לא גדול של חיילים, בועז קם
מפוחד כולו
בועז:
מה... מה אתם עושים פה?
החיילים נעמדים לידו. בועז מסתכל עליהם מפוחד, לא יודע מה
קורה
בועז:
מה קרה לכם? אני בסדיר, אני חוזר לבסיס רק בשבוע הבא
החיילים שותקים, מעבירים אליו טלפון, בועז עונה
בועז:
הלו???
בועז שותק הוא מפוחד נורא, מקשיב למה שיש לצד השני להגיד
בועז:
אני לא אמרתי כלום!!! נשבע לך!!! הלו!! הלו!!
אחד החיילים לוקחים מבועז את הטלפון, נותנים לו מכה בבטן,
בועז נופל על ארבע
חייל:
אזהרה אחרונה
הם קמים ועוזבים. בועז נשאר מפוחד, כואבת לו הבטן, הוא בוכה.

סצנה 29: חוץ, בוקר, מחוץ לביתו של בועז - רחוב - שכונה
שלומי נמצא ברחוב שבו בועז גר, הוא בדיוק חזר אחרי ביקור לא
כל כך נעים אצל המפקד סמי, לפני ששלומי נכנס לבניין שבו גר
בועז, יוצאים חיילים, יוצאים די בחיפזון, שלומי מסתכל עליהם
בצורה מחשידה, אחד מהם מעיף מבט על שלומי ומחייך אליו. הם
ממשיכים ללכת שלומי מסתכל אחורה, מסתכל למעלה, רץ לתוך
הבניין.

סצנה 30: פנים, בוקר, ביתו של בועז - סלון - מטבח
שלומי רץ לביתו של בועז, נכנס, רואה שהדלת לא במצב טוב. רואה
את בועז יושב בסלון.
שלומי:
מה קרה?
בועז:
כלום, למה באת?
שלומי נכנס לסלון, מתיישב ליד בועז.
שלומי:
פגשתי אותך אתמול, היית שיכור, לקחתי אותך הביתה
בועז:
תודה רבה
שלומי:
אתמול סיפרת לי משהו מאוד מעניין
בועז מתפרץ
בועז:
מה סיפרתי לך בדיוק?
שלומי:
אמרת לי שסמי המפקד ירה בפיטר ולא אישה ערבייה, זה נכון?
בועז שותק
שלומי:
זה נכון?
בועז קם בחיפזון
בועז:
זה לא נכון, אני לא סיפרתי לך כלום, שכח מהכל
שלומי:
לא נכון?!?! אז למה סיפרת לי דבר כזה? סתם?!?!
בועז:
אני הייתי שיכור פלטתי שטויות כנראה
שלומי:
מה אתה מבלבל לי במוח
בועז:
זה ממש לא מעניין אותי, אתה לא מאמין לך בדוק בארכיון הצבאי
או משהו, אתה יודע טוב מאוד שלכל חייל יש מצלמה
שלומי יוצא בחיפזון מביתו של בועז. בועז מוריד את ראשו מרוב
בושה.

סצנה 31: פנים, צהריים, הארכיון הצבאי - משרד קבלה
שלומי נכנס לארכיון הצבאי, ניגש למשרד הקבלה, יושבת שם מישהי
עם מדים שמקלידה משהו במחשב.
שלומי:
שלום, את עסוקה?
בחורה:
רק שנייה בחור
שלומי מחכה קצת, הבחורה מתפנה אליו
בחורה:
כן... כיצד אפשר לעזור לך?
שלומי:
שלום, ברצוני לראות קלטת מסוימת של קרב
בחורה:
אתה רשאי רק אם אתה קרוב משפחה או באישור מיוחד, אתה אחד מהם?
שלומי:
כן, אני משפחה, אני צריך לראות קלטת של פיטר ניסימוב בקרב
שהיה לפני כשבועיים.
הבחורה מעיפה מבט במחשב היא מקלידה את הנתונים
בחורה:
מצטער, חל איסור צפייה בקלטות של הקרב, באישורו של סמי כהן
שלומי מתעצבן דופק על הדוכן קבלה, הבחורה נבהלת, שלומי יוצא
בחיפזון ובעצבנות מהארכיון הצבאי.

סצנה 32: פנים, שעות הצהריים המאוחרות, ביתם של משפחת
ניסימוב
- סלון
שלומי נכנס לבית, אמו שותפת כלים
אמא:
שלומי זה אתה?
שלומי:
כן אמא
אמא:
האוכל מוכן, מחכים לך בחדר
שלומי מתוח מאוד הולך לאט לראות מי שם.

סצנה 33: פנים, שעות הצהריים המאוחרות, חדרו של שלומי
שלומי נכנס לחדר שלו, רואה שמעיין היא זו שמחכה לו
שלומי:
היי מעיין, למה באת?
מעיין:
האמת שסתם רציתי לשאול מה שלומך
שלומי:
אני ממש לא יודע מה שלומי, גיליתי דברים
מעיין:
מה גילית כבר?
שלומי:
משהו שקשור לפיטר
מעיין:
מה גילית? ספר לי?
שלומי שותק לא עונה
מעיין:
נו ספר כבר!!!
שלומי קם סוגר את הדלת
שלומי:
טוב אבל שקט, לא יוצאת מילה, כי זה עוד לא בטוח
מעיין:
בסדר בסדר
שלומי: לפני יומיים גיליתי משהו שלא חשבתי שבאמת יכול לקרות,
בועז אחד החברים של פיטר מהפלוגה, סיפר לי שפיטר לא נהרג מאש
האויב כמו שסיפרו שערבייה ירתה בפיטר, בועז סיפר לי שפיטר
נהרג ממפקד שלו, סמי
מעיין בהלם, לא מאמינה למה שאוזניה שומעות, היא חסרת מילים
מעיין:
מה?!?!?!
שלומי:
כן, היום הייתי בארכיון, לא הרשו לי לצפות בקלטות של הקרב.
מעיין:
מה תעשה? וואי... אני לא מאמינה, סמי היה בלוויה ובשיבה, ואני
דיברתי איתו, אני פשוט לא מאמינה
שלומי:
יהיה בסדר
שלומי שם את ידיו על מעיין
שלומי:
אני אמצא דרך לגלות מה קרה באמת
מעיין מחבקת את שלומי, היא מנסה לנשק אותו, שלומי מתנער ממנה
שלומי:
אני לא יכול, מצטער
מעיין יוצאת מהחדר מושפלת. שלומי נראה מוטרד מופתע ממעיין.

סצנה 34: פנים, שעות הלילה המאוחרות, הארכיון הצבאי - ארכיון
הקלטות
שלומי פורץ ושובר חלון, הוא נכנס עם פנס בפיו, הוא מתהלך
ורואה קלטות, הוא נתקל בתאריך של המבצע, לוקח את הקופסא, רואה
שיש בתוכה קלטות... לפני ששלומי מוציא את הקלטות הוא מעיף מבט
שאין אף אחד בסביבה.
שלומי מוציא את הקלטות, קלטת של פיטר ניסימוב, קלטת של סמי
כהן, קלטת של בועז ענן. בועז שם את הקלטות בתיקו הקטן שהביא
איתו. שלומי בא לצאת מאיפה שהוא נכנס מהחלון, האור פתאום
נדלק, שוטר צבאי מזהה פורץ, השוטר רץ
שוטר צבאי:
תעצור או שאני יורה!!!
שלומי מתעלם, רץ אל החלון. השוטר פותח באש, כמה יריות בודדות,
לא פוגע בשלומי, מחמיץ.

סצנה 35: חוץ, שעות הלילה המאוחרות, הארכיון הצבאי - מחוץ
לחלון
שלומי קופץ מחוץ לחלון, מקבל חבטה די חזקה, מתאושש וממשיך
לרוץ. שלומי בורח מהמקום, השוטר הצבאי מסתכל מחוץ לחלון, לוקח
מכשיר קשר ומתקשר.

סצנה 36: פנים, שעות הלילה המאוחרות, ביתם של משפחת ניסימוב
שלומי נכנס לבית צולע, הולך בשקט דרך הסלון, האור כבוי כולם
ישנים.

סצנה 37: פנים, שעות הלילה המאוחרות, חדרו של שלומי
שלומי נכנס לחדר מוציא את הקלטות מהתיק, מכניס את הקלטת של
פיטר ומסתכל. אחרי הצפייה במה שקרה
(עריכה מקבילה בין סצנה 19), שלומי נותר בהלם, הוא מחליט
להעתיק את הקלטות למספר עותקים.

סצנה 38: פנים, בוקר, משרדו של המפקד סמי כהן
שלומי מתפרץ שוב למשרד, בידו קלטת. סמי רואה את הקלטת שבידו
של שלומי, קם מהכיסא
סמי המפקד:
במה אני יכול לעזור לך היום?
שלומי:
אתה תעזור לי בזה שתשב בכלא, רואה את הקלטת הזו, הוכחות!!!
סמי מתנשף, עצבני, פותח טיפה את המדים שלו, נהיה לו חם
סמי המפקד:
אני מבין שפרצת אתמול לארכיון, על זה תשב הרבה שנים, אם זה
תלוי בי, לא תצא בחיים מהכלא, מבין?
שלומי:
לא אכפת לי כבר משום דבר, איך יכולת לעשות דבר כזה? יש לי
הוכחות שאתה הרגת את פיטר
שלומי מניח את הקלטת על השולחן. סמי מאוד עצבני
סמי המפקד:
הרובה פלט לי, לא יכולתי לעשות שום דבר
שלומי:
אה באמת? ומה שעשית לבועז זה גם שום דבר? גם שמה לא יכולת
לעשות כלום?
סמי המפקד מתעצבן יותר מוציא אקדח מהמגירה מקוון על שלומי.
שלומי נבהל.
שלומי:
תירגע. זה לא חייב להיגמר כך
סמי המפקד:
מה חייב להיגמר? יש לי קריירה צבאית מסודרת, יש לי משפחה,
בגלל שני סתומים אני לא אפול!!!
סמי מקוון את האקדח אל שלומי, הוא מהסס לכמה שניות
שלומי:
תחשוב אתה יכול לגמור את הסיפור
סמי המפקד:
ואני גומר אותו!!!
סמי המפקד עם האקדח המקוון לשלומי מסובב אותו לכיוון ראשו,
ויורה.
האקדח נופל, שלומי נותר בהלם, הקלטת המוכתמת בדם נשארת על
השולחן, החיילים מתפרצים פנימה תופסים את שלומי, לוקחים אותו
למעצר.

סצנה 39: חוץ, שעות הצהריים המוקדמות, מחוץ לתחנת משטרה
שלומי יוצא מהתחנה, בחוץ מחכים לו אמא, אבא, מעיין, אנדריי
ועוד כמה חברים ובועז
אמא:
חמוד שלי, איך דאגנו, איך עשית דבר שכזה, אני לא מאמינה
אמא מחבקת ומנשקת את שלומי
אמא:
הצבא זה משהו היום, איזה גיבור אתה
שלומי:
זה בסדר החלטתי לא להמשיך את השירות שלי
אבא:
אתה באמת נהייתה גבר אמיתי, תודה
שלומי:
על מה תודה?
האב בוכה נותן לשלומי חיבוק
שלומי:
תודה שבאתם
מעיין:
אתה כזה אמיץ
מעיין נותנת חיבוק גדול לשלומי, שניהם מתנשקים.
שלומי רואה את אנדריי בלי סיגריה
שלומי:
מה איפה הסיגריה שלך?
אנדריי:
הפסקתי לעשן
שלומי:
חח באמת? לא מאמין
שלומי ואנדריי מתחבקים. בועז ניגש אל שלומי
בועז:
אני באמת מצטער, מה שעשיתי בלתי נסלח, אני מבקש סליחה
שלומי:
זה בסדר, לא הייתה לך ברירה, אני מבין
בועז:
אני מבקש סליחה
בועז בוכה, שלומי מחבק אותו
אבא:
בואו כולם נלך הביתה אמא הכינה ארוחה נאכל נשתה לכבוד פיטר
כולם הולכים הביתה, שלומי הולך מחובק עם מעיין, מאושרים ביחד.

סצנה 40: פנים, צהריים, ביתם של משפחת ניסימוב - מטבח
המשפחה וחברים יושבים על השולחן אוכלים צוחקים, האב קם מרים
כוסית, כולם מרימים כוסית
אבא:
לזכר פיטר, נזכור אותך תמיד, ושלומי בני, אני אוהב אותך
כולם שותים ונהנים, יש מוזיקה קמים רוקדים, שלומי עם מעיין,
בועז רוקד עם אנדריי, כולם צוחקים עליהם, אבא רוקד עם אמא.