התשוקה סוגרת עליי ללא התראה,
אני טובע בעיניים ירוקות,
עמוקות כמו בארות של אבנים קטנות ומים,
מושיט יד וחורט לאורך הזרוע,
בצבעי פסטל ובטושים זוהרים,
קריאה להקלה בתנאים.
יפיפיית כפתור מתכופפת תחת מקסמי המגע,
שפתיה נשברות תחת נשיקות סבוכות,
אצבעותיי משוטטות
מעוררות אותה,
דרך השדיים הרכים נתיבם באנחות ממושכות,
אנחנו מכירים כמעט כבר שעתיים,
היא גונחת,
אני לא מרפה יותר
את האחיזה שלי

בבוקר שאינני קם,
מסתבר שבכלל אין בי זמן,
ושכל החום של אישה יוקדת
דוחק דברים מהותיים החוצה,
(ובכלל להיכנס-לצאת דרך ירכיים גמישות
לראות את הגוף העירום יורד ומתרומם ויורד שוב,
מעל הגוף החיוור-העירום-האחר,
זה כבר לא עדבר של חיים או מוות,
זה כבר לא...)

ואהבה כחלום הישן
עם ארמונות שנהב ונסיכים בגלימות,
אהבה מתמצה בעיניים סדוקות,
מביטות דרך תוואי קורים של עכביש,
עייף כל כך,
מפליג במסחרית אפורה
ברגש האפור של חצות הליל,
מוסיקה קודרת וחצי חיוך מעוקם,
דרך טעם של סיגריה מרה
ביובש הגרון

מה לעשות ש
האהבה הפכה לי לדבר עצוב
כמו להיות האחרון להישאר ער
בלי יכולת להירדם כבר, הלילה,
בלי טיפות של הערצה
בדם