נמאס לי מדיבורים
נמאס לי ממחשבות
נמאס לי מניתוחים של לב ואהבות.
נמאס משיחות אל תוך הלילה
נמאס ממסיבות ועישונים
נמאס גם מפאבים
נמאס מבחורים חרמנים.

נמאס לי להיות לבד
אין לי כוח להתחיל שוב "ביחד"
נמאס לי ללמוד
נמאס לחשוב
נמאס מלהחליט החלטות.

נמאס להיות מבוגרת
ואני עוד רק בהתחלה של המסע הזה
עוד לא נפרדתי כראוי מהילדה שבי
וכבר יש על ביתי צו עיקול, במיוחד עבורי.

נמאס מאנשים שיודעים
עוד יותר נמאס מאלו שחושבים שהם יודעים
והם לא.
נמאס מהדרך, מהמסלול, מהשגרה
מהמסגרת שכל אחד צריך
כי ככה אומרים
כי ככה כולם
כי ככה לא אהיה יוצאת דופן בעולם.

נמאס לי לראות חיים של אחרים
זה משעמם
נמאס לי לחיות את החיים שלי בעיניהם

נמאס שמסתכלים עלי
נמאס ששופטים אותי
נמאס שחושבים שיודעים עלי
או שמבינים אותי.

נמאס שכולם יודעים מה נכון
אבל אף אחד זה לא באמת
עצוב שכולם נוהרים אחרי ההמון
ולא מבינים שההמון הוא אנחנו
בידינו בלבד מצוי הפתרון.

נמאס לבחור בדרך הקלה
נמאס שלא מפרגנים על הדרך הקשה
נמאס לי שזה מאיים על כולם
שאני כל כך שונה.

נמאס שכולם חושבים
שהם יודעים מה זה אומר ש  
יש לי ראש ראלי
נפש הומאנית
מוח לעסקים
ידיים של פסנתרנית
ועל התחת רשומים לי תווים.

נמאס מפיגועים
משכול מזוין שכולנו התמכרנו לו.
אותו שכול שמזין רייטינג
שמחייה עיתונים
נותן עבודה לאנשים חטטניים ומשועממים
רודפי כסף ורודפי הצלחה
נמאס מתרבות הצריכה
מתרבות הבריחה
מתרבות הטיולים לארצות רחוקות אחרי הצבא.

נמאס שסיימנו להרוס אצלנו
אז אנחנו עוברים ליעד הבא
המזרח, דרום אמריקה ומרכזה.

נמאס שכולם שונים אבל כולם בדיוק אותו דבר
נמאס לי שיש אנשים שחושבים שהם יודעים מה אסור
מה מותר

נמאס שקובעים חוקים
אני לומדת משפטים וזה מאוס
האבסורד של החיים האלו הוא
שככל שתבין פחות ככה יחשבו שאתה מבין יותר
אם למדת להסתדר ויש לך
חליפה
עניבה
אישה מעוצבת
חשבון בנק לתפארת
העובדה שאת הכסף קיבלת מההורים שלך היא לגמרי זניחה
במאזן חישובי ההצלחה.

נמאס לי מהשקר
שכולנו אוכלים וממשיכים להאכיל בו אחרים
ש"אין מה לעשות"
ש"ככה זה החיים"
"חיים קשים".
"תמיד יהיו אנשים שלא יהיה להם כסף לאוכל ובגדים".
"זה לא בידיים שלך"- זה המשפט הכי מעצבן.
כי אם אני לא אקח לידיים שלי דברים
אז מי כן?

נמאס שהשכלה היא כבר לא הדרך לכסף
היום כסף קונה השכלה.
אוברדראפט זה לא רק מינוס בבנק
זה הסטטוס שלך.

נמאס לשבת בבית
נמאס לצאת ולבלות
נמאס לחיות בארץ חשוכה
שמתרפקת על עבר של רדיפות, כאבים ואסונות

אני עכשיו הולכת
לצאת מהמסגרת
לברוח אל תוך הלא נודע של החיים
אני הולכת להודות עכשיו
במה שכולנו לא מעיזים:
זה בידיים של כולנו
ואנחנו דור של סטלנים.
לאף אחד אין מוטיבציה לשנות
כולנו מחכים
כולנו ילדים, ועייפים
ממלחמות שאפילו לא אנו לחמנו
אבל נכנסו לנו עמוק אל הורידים
אני הולכת להציל את עצמי עכשיו
ולהרחיב את גבולות הפריחה
לתת לנפש שלי לברוח לאן שהיא רק רוצה.
אני הולכת לקבל את העובדה המרה
והיא
אם ברצוני להיות באמת מאושרת ושלמה
אני חייבת
להשאיר מאחור
מולדת
ארץ אהובה.