זה ודאי קשה ללכת ככה.
אמנם לא מרגישים דבר,
אבל איפשהו בתת-מודע זה
צורם.
מאה סיפורים
שנותרו בשק
מאתיים מסירות
שחזרו בקשת
מן הקיר
ואלף טביעות אצבעות
על פניך
המבריקות בנייר הפוג'י
או האגפא
שבאלבום.


זה ודאי קשה לשמור שם,
בין הפקעות לשורשים
את כל הזכרונות
שאפילו סבתא לא יכלה לספר
כי באותן שנים
היא הייתה טרודה
בלחצות את הרי אורל
כדי שדוד יוסי לא ירגיש
את מה שאתה ניסית
כל-כך בקושי
למנוע מחייליך
להרגיש.


איך זה מרגיש לך
לראות אותי?
מדקלמת רחל
ורוברט פרוסט
אבל מרגישה לא ראוייה
לומר משפט מקורי.
אני כל-כך מצטערת
שבגלל שאני לא יודעת מי אתה
אני לא יכולה להיות יותר כמוך
ופחות יותר
אני.






30/11/2006
עשרים שנה למותו של סבא.
אני אוהבת אותך.