בבדידות מתועבת התיישבתי לכתוב
ואין מי שתעמוד לצידי או תכרע אל הסדינים
ותזעק אל אלוהים.
צייד הנשים, קוטל הנקבות, רודף הווגינות המהולל
מביט בעולם ושפתיי רועדות, כמו לומר:
אם רק נתנו לי, הייתי שוגל
באבחת זין את כל בנות העיר
לו רק ידעו הן מה הן מפסידות
הזדמנות להתנועע, גונחות ורועדות
בעוד עמוד האש בגופן משתולל
מפלח את קרביהן, ואת רוחן מחלל
במקום זאת הן ישנות שנת ישרים, במיטתן
אולי מחבקות זר מזדמן, להרחיק את בדידותן?
הן שם לבד, ואני לבד כאן
כותב זימה נואשת, חרמן ומסוכן.