נכנסת לים השקט,הרגוע.
שוחה בהנאה,
צוללת ומדמינת.
עולה מעלה לנשימה וחוזרת פנימה חזרה.
חייבים להמשיך,אסור לשקוע.
גל מגיע,
נסחפת,מוצפת,גולשת.
נשברת יחד עם הגל.
כרגע אין גל,אבל גם אין אותי ,אין אני.
אוספת ומחברת את החלקים הפנימיים ,
שנשברו לאלפי רסיסים.
הים עכשיו מפחיד ומאיים.
אני מנסה לצאת,אני רוצה לברוח.
מגיע גל נוסף,בעוצמה יותר חזקה.
לא זוכרת למה נכנסתי לים מהתחלה.
אני רוצה לצאת לאדמה הבטוחה.
ויש דממה מעיקה.