כמה קל לנו
להשוות את השוחים השונים בביצה שלנו
אחד לשני
אחד לשנייה
רק לשנייה
אבל אולי עדיף שנימנע מזה
ולו בשביל ההרגשה הרכה הנימוחה
שנרגיש או לא
אבל בכל זאת כדאי

תדירות הצפצופים התמידיים מתגברת
ואני מאבד את החושים אחד אחרי השני
שמיעה ואז ראייה
ריח ואז טעם
אני נותר עם המישוש לבדו
וידיי נוגעות בהכול
אולי כמעט הכול
בסך הכול יותר מבדרך כלל
אינני חושב בכלל
עצביי רופפים
ואני מנגן ניגון איטי עם הידיים
משמאל לימין
על הכינור המילולי שלי

אולי זה נכון בעצם
שכל אחד מאתנו מרגיש בייסורי חברו
אבל בהחלט אפשרי שלא
וכשאני מהרהר ברגעים הגדולים של ההזדהות
הדמיון מנחה אותי הרבה יותר
ממה שמובילים הדברים האחרים
אבל מהצד האחר של הספר הזה
אפשר לראות בבירור חיבה גדולה
בין מעשה זעם שיכור אחד לשני
ואם אני מחזיר את הספר למדף
ועומד מול המדף כמה שניות
ומהרהר מה יהיה סוף הספר הבא שאני עסוק בו
אין לי תשובה ברורה
וזה מעיד יותר מכל על מה שיבוא
או לא

עדיף שאעמוד מול הראי
ואבקש רחמים למרות שלא מגיע לי

הנה בא המוות
שכחנו את הסוודר על הכיסא
ולכן הוא הגיע,
בקטנוניות מובנת לגמרי
מהסיבות הנכונות עבורו
המפחידות אותנו כל כך
הנה בא המוות

הנה בא המוות
כל האמהות מתבקשות להחזיק את הילדים
חזק חזק
קרוב קרוב
ולהביט היטב לצדדים
הנה הוא בא
בא!
בא!
בא!

הנה בא המוות
ולנו לא תהיה עוד הגנה
לא נוכל לברוח לחיק מכניע
לאגודל בפה מרגיע
לכל מה שמסיח ומדנדן
הנה בא המוות

הלילה המוות אצלי
ואני מונע בדיוק כמו כל אחד
מהבעתה הגדולה, ברטיבות פנים קולחת
תוך הימנעות מרשימה ממזון ושינה
הנה בא המוות
הנה הוא בא

כבר יכולתי לדמיין את עצמי
מחפש אותך
בתעלות צדדיות
תחת עץ גדול ביער רחוק
בתוך מקרר עמוס נשים נעלמות
אבל את פשוט נרדמת
וכיבית את עצמך

כבר יכולתי לדמיין בראשי
את המבט החיוור שלך כשאמצא אותך
את עינייך הפקוחות בזוועה
לקראתי
לקראתי לקראתי כל כך
עם דמעות מיובשות תחת לריסים
והרבה תוגה
אבל את פשוט
עשית את המעשה הפשוט
ואני הפולני שתמיד חששתי להיות

לא חייבים להמשיך את יודעת
לא חייבים כלל

הנה הבוקר מתלבש
מניח על פניו איפור מוחה עצב
ומוציא את ילדיו הרכים לרחוב
לקראת קרירות צחה
לקראת קריירות צחיחות
כדי לשתות קפה טרי לפני הכול
בחליפות חנק ושמלות מוזמנות מראש
בעיצוב מיוחד (כמה זה מצחיק אותי)

ומה אצלי?
גניחה שבורה ארוכה
ששוברת את כל מה שהיא יכולה
על הדרך
אבל למרות הכול הרחוב נע אל הבוקר הזה
גם הפעם
ממש לתוך לועו של הבוקר
תוך ניסיון השתחררות לא כנה
בשעה שאני עומד בין שניהם
וממלמל לעצמי צווי הריסה נפשיים
במקום "שלום", "להתראות".

הנה הבוקר מתלבש
מחליף לעצמו חיתול ולא בוכה

רושם השירים האלקטרוני שלי התקלקל
ואני מסתפק בצהבהבות פיזית כרגע
עד שיתוקן העניין שלי