ב10 ליוני, 2002, סוכן ביון בריטי הצליח להתנקש בחייו של סאדם
חוסיין. יומיים לאחר מכן בריטניה כבשה את עיראק ומכריזה על
שלטון צבאי. ב20 לחודש, בריטניה, בצוותא עם ארה"ב כובשות את
כוויית, ערב הסעודית ואיראן, ומחלקות את השטחים ביניהן.
ב3 ליולי פורצת בישראל האינתיפדה השלישית. הפלשתינאים, ביחד עם
ערבי ישראל, מקימים מהומות בכל עבר. כעבור שבועיים, ישראל,
בחסות בריטניה וארה"ב, מכריזה על שלטון צבאי בשטחי יהודה
ושומרון, ורצועת עזה. כעבור יומיים מכריזות סוריה ומצרים מלחמה
על ישראל, ופולשות אליה. בתגובה, בריטניה פולשת למצרים.
חמישה ימים נמשכת המערכה בדרום ישראל עד שסיני נכבשת ע"י
הישראלים, ומצרים עצמה נכבשת בידי הבריטים. כעבור יומיים הרי
החרמון הסורים נופלים בידי ישראל. האמריקאים פולשים לסוריה
ושולחים כוחות לישראל, לעזרה בשטחים.
ב15 לאוגוסט כוחות אמריקאים כובשים את אפגניסטן, אנשי הברית
הצפונית נמלטים למעמקי אסיה. ארה"ב חושדת שהם בשטחי הודו.
ב21 ישראל פולשת לירדן, ולמחרת לוכדת את המלך, מגלה אותו
ומספחת את שטח ירדן לארצה.
ב26 לחודש מתחילה הגליית הפלשתינאים משטחי ישראל. רובם עוברים
ללבנון, שמוכרחת בידי ישראל, בריטניה וארה"ב לקבלם.
ב21 לספטמבר מתחילה ההתיישבות היהודית בירדן.
ב13 לאוקטובר תופסת המפלגה הנאצית את השלטון באוסטריה וכעבור
יומיים מתחילה הגירה יהודית משם לישראל.
ב23 לאוקטובר מתקבלת בקשה בידי הבדואים להקמת מדינה בסיני. יום
למחרת, עקב סירוב ישראל, הבדואים פותחים במהומות ונאבקים
בכוחות ישראלים ואמריקאים.
ב5 לינואר, 2003, תמה המלחמה בישראל, ששולטת החל מהרי החרמון
בצפון ועד אילת בדרום, עבר הירדן במזרח ובמערב-סיני וחלק
ממצרים.
ב11 לחודש אוסטריה חותמת הסכם סודי עם גרמניה, למחרת צרפת
מצטרפת להסכם. באותו יום, טורקיה מבקרת בחריפות את האמריקאים,
הבריטים והישראלים. אוסטריה פונה לטורקיה במטרה לצרפה להסכם.
למחרת ארה"ב, בריטניה וישראל דורשות להתנצלות מטורקיה. זו
מסרבת ומצטרפת להסכם האוסטרי-גרמני-צרפתי. ב1 לפברואר,
האמריקאים והבריטים פולשים אליה. כתגובה, צרפת תוקפת את הכוחות
הבריטים והאמריקאים באזור טורקיה. למחרת, האוסטרים והגרמנים
מצטרפים לצרפת בהתקפה על הכוחות האמריקאים-בריטים.
ב4 לחודש ארה"ב מבקשת מישראל עזרה, וזו מסרבת.
ב11 לחודש ארה"ב מוציאה כוחותיה מישראל, והיחסים בין השתיים
מתערערים.
למחרת כוחות משותפים של ניגריה, קמרון, דרא"פ וקונגו מתקדמים
לצפון אפריקה. אלג'יריה היא מטרתה הראשונה וזו נופלת כעבור
ארבעה ימים בלבד.
כעבור שבוע הכוחות האפריקאים מנסים לכבוש את מצרים, ומלחמה
ביניהם לבין הבריטים מתחילה.
ב2 למרץ קדאפי, שליט לוב, נרצח בידי מתנקש אלמוני.
ב23 לחודש ניצחון אמריקאי-בריטי במלחמת טורקיה וכיבושה. ארה"ב
ובריטניה חולקות את חלקה האירופאי, וחלקה האסייתי נמסר
לצרפתים, לאות שלום.
ב25 לחודש מתחילה הפצצה אמריקאית-צרפתית בהודו, באזורים אשר
חשודים כי אנשי הברית הצפונית מסתתרים בהם. הודו בבהלה,
ופקיסטן מנצלת זאת שבוע לאחר מכן, על מנת לפלוש אליה.
שלושה ימים לאחר מכן פורצת שביתת רעב של אלפי מפגינים מול הבית
הלבן, אשר מפוזרים תוך כמה שעות בעזרת גז מדמיע.
ב4 לאפריל מתרחש פיגוע גדול בניו יורק, אשר מוביל להריגתם של
300 אזרחים ופציעתם של למעלה מ500 איש. את האחריות לפיגוע לוקח
ארגון מחתרת של אזרחים אמריקאים ממוצא הודי. שבעה פיגועים
נערכים ב20 הימים הבאים, על ידי ארגון זה.
ב14 לינואר, 2004, מסתיימת המלחמה באפריקה ונחתם הסכם הפסקת אש
בין הבריטים לכוחות האפריקאים. כמו כן, נחתם הסכם חלוקת שטחים:
מצרים ומרוקו לבריטניה, טוניסיה ותימן לניגריה, רובה של
אלג'יריה לדרא"פ, שאר אלג'יריה וחלק קטן מלוב לקמרון, ושאר לוב
לקונגו. במהלך המלחמה אלפי מרוקאים ברחו לצרפת ולספרד. הספרדים
מיקמו את הפליטים במחוז גאליסיה, למרות התנגדות המקומיים. מאז
התחילו ניסיונות באסקים להסית את הגאליסיים כנגד הממשל
הספרדי.
ב18 לינואר נערכת הפגנה המונית בברמינגהם נגד הכיבוש הבריטי
בצפון אפריקה. היא עוברת בשקט.
שבוע לאחר מכן נעצרים 7 אזרחי אנגליה בטענה שהם מנהיגים ארגון
מחתרת אשר מתכנן לערוך הפגנות אלימות נגד הכיבוש הבריטי. למחרת
מתרחשת הפגנה הודית באנגליה נגד ארה"ב, אשר מפוזרת במהירות
בידי המשטרה לבקשת האמריקאים.
ב3 לפברואר פקיסטן מאיימת בשימוש בנשק גרעיני נגד הודו.
האמריקאים מזהירים את פקיסטן, "לא לפתוח תיבת פנדורה".
כעבור שלושה ימים נערכים שלושה פיגועים בידי המחתרת ההודית.
אחד בלוס אנג'לס ושניים בוושינגטון.
ב20 לחודש ארה"ב מציעה לאוסטריה ולגרמניה פיוס. גרמניה מקבלת
את ההצעה, אוסטריה דוחה אותה ופונה לרוסיה. הרוסים מסרבים
להתערב.

העולם במלחמה.
אלפי תינוקות נולדים בבונקרים, הצליל הראשון שמגיע לאוזניהם
הוא פיצוץ עז.
מאות אלפים נמצאים מתחת לאדמה, לרובם תיגמר אספקת האוכל עוד
לפני תום השנתיים הראשונות, וטיטולים לתינוק אין להם כלל.

יפן, סין, הקוריאנים, כולם מסתכלים מהצד וצוחקים. צוחקים על
ארה"ב, על בריטניה וצרפת, על הערבים וישראל, על טורקיה.
מלגלגים על אפריקה, על ספרד ועל הבאסקים. וגם על הודו ופקיסטן,
שנמצאות ממש מעבר לפינה.

בשנת 2008 הכל נגמר. שלוש שנים לאחר שרוסיה הצטרפה לצד
האמריקאי, שנתיים אחרי שרוסיה בגדה ועברה לצד האוסטרי. שנתיים
לאחר שהמחתרת ההודית בארה"ב הרגה את בן הנשיא ושרפה את הבית
הלבן, בעוד שחבריהם בבריטניה חטפו את שר האוצר והרגו למעלה
משלושת אלפים חפים מפשע.
הכל נגמר רק שנה אחת אחרי שבני מחוז גאליסיה החליטו להיאבק
בפליטים המרוקאים שהשתכנו אצלם וגרמו לפריצת מלחמת אזרחים
בספרד.
חצי שנה לאחר שבישראל נרצח חבר הכנסת השלישי בידי בדואי מאז
תחילת הסכסוך על סיני. חודשיים לאחר שקיצונים יהודים רצחו עשרה
שייח'ים.

הכל נגמר כי נמאס, נמאס לעולם להסתכל על המלחמה הנוראית הזו
שמתחוללת באירופה ובאסיה. את יפן, סין והקוריאנים זה הצחיק,
אבל את מקסיקו ממש לא. הם הרימו ראשיהם מהבוריטו, הורידו את
הסומבררו, פשטו את הפונצ'ו ושיגרו את פצצת האטום שלהם, שאף אחד
לא חשב שקיימת.

סוף העולם, אחי. סוף העולם.