הכרתי אותך לפני כמה שנים
עד לא מזמן חשבתי ששנינו
נועדנו אחד לשני
אבל אתה אפילו מבט קטן
לא נתת לי
המשכתי איתך למרות הכול
אבל אתה אפילו לאהוב אותי לא יכול.
נתתי לך עוד הזדמנות
אולי בסוף תתעורר
אבל הפוך -
אתה רק מתעוור.
כל יום שעובר
אתה נהיה סגור יותר.
האם עלייך אני צריכה לוותר?...
הראש אומר שכן,
הלב אומר שלא.
למה בכלל התאהבתי בו?...
כמה כאב, כמה עצב
את מי אני מנסה להרשים בעצם?
חשבתי שאותך.
אבל אתה אליי אפילו לא מתקרב.
וזה כואב כמו סכין חדה שנכנסת ללב
שאתה אותי כלל לא אוהב.
הלוואי שהיית שם לב
שבגללך הסוף הולך ומתקרב. |
