כמו גשם של יום בהיר
הצל ברחבי העיר, הולך כמו גיבור
ממתיק את עצמו בתחושה
שהיא שוכבת שם לבד
עוד לא התלבשה
מביטה לאחור רואה את עצמה
ובוכה שם בשקט
בוכה לבדה
כמו זיקוקים בערב חג
מתפרצת על עצמה
לכאב אין קנה מידה
כשהיא שוכבת שם לבד
עוד לא התלבשה
מסתכלת אחורה לא רואה את עצמה
ובוכה
לא בוכה
בכל פעם שיזכירו לה
את התחושה האבודה
של מגע אנושי
מכה בפנים
שוברת שתיקה
של כמה שנים
של אלפי חלקים שבורים
כמו גשם של יום בהיר
הצל ברחבי העיר, הולך כמו גיבור
ממתיק את עצמו בתחושה
שהיא שוכבת שם לבד
עוד לא התלבשה
מביטה לאחור רואה את עצמה
ובוכה שם בשקט
בוכה לבדה |
