לפעמים אנחנו קובעים לעצמינו חוקים שעל-פיהם ננהג. כשאנחנו
מתבגרים - אנחנו מבינים שהחיים לא מתנהלים ע"פ חוקים
מטומטמים
שקבענו לעצמנו - בחיים אנחנו צריכים להתגמש ולא ללכת עם "ראש
בקיר"... בסיפורון הזה יש הרבה מוסר השכל- כל אחד ייקח לעצמו
את מסקנה שהוא קיבל...

                                                         
 

חתול אחד שחור, חתול אחד לבן
חושב עם עצמי מחשבות, מטייל ליד הגן
פתאום החתול השחור אומר לי: מתי תפסיק להיפגע
אתה הרי יודע שזה לא מגיע לך

החתול הלבן מסתכל על החתול השחור ואז צוחק
"מהי משמעות החיים אם לא נפגעים?
ואיך נעריך את הדברים הטובים אם לא יהיו רעים?"
הוא אומר לי,
ואני, מסתלק לי משם...

כלב אחד לבן וכלב אחד שחור
שומע את נביחותיהם קרבים אלי מאחור
מסיט מבט ורואה את הכלב הלבן בוכה ובורח
ואת הכלב השחור רודף אחריו ומרחרח

אני שואל את הכלב השחור מה הוא רוצה מהכלב הלבן
הכלב השחור צוחק ואומר "זה כמו בעולם הבני-אדם -
תמיד הגדול יותר חזק מהקטן"
ואני? אני מסתלק לי משם...

עכבר אחד שחור, עכבר אחד לבן
האחד עם אף גדול והשני עם שפם
שוכבים תחת קופסת גפרורים
מעשנים סיגריות ונהנים מהחיים

אני מסתכל עליהם מהצד ונהנה
מניח בצד את הפרוסה עם הגבינה הצהובה
פתאום אני רואה איך הם קמים ורבים
מחברים הכי טובים הפכו לאוייבים
ואז שני צעקות קטנות - שניהם מתים...

ובעוד אני מסתכל עליהם ומהרהר לי בחיי
אני שומע קול כירסום על הרצפה מתחתיי
כשאני מביט עליו אני חושב שאני שיכור
ליידיס אן ג'נטלמן - עכבר אפור!!!

"כן", הוא אומר לי, "תאמין או לא תאמין-
כולכם חיים בתוך ביצה - קדומה, בתוך ארון מתים
ואז אני הבנתי בעזרתו של ידידי הקטנטן
שהחיים זה לא שחור או לבן...