|
ואז
מגיעה
סערת כינורות
ואני
תיכף
הולכת לאיבוד
בינות מינורים
ו
חריקות
שלא באשמתם
סוחטים ממני
כל טיפת
גבורה
שאי-פעם הייתה בי.
ואז,
שבריר של רגע
לפני ש
רגליי
מאבדות שיווי משקל,
את
מבליחה
ואוספת אותי
עם
מנעדך
ואז
שוב
משאירה אותי
לצנוח. |
|
|
רציתי לכתוב פה
משהו עם סתירה
פנימית,
קונפליקט,
דילמה, משחק
מילים משעשע,
סאטירה, הומור
שחור,
אירוניה... אבל
יצא לי סתם
חרא... |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.