משהו חסר בי, אני יודע את זה, אני מרגיש את זה, אני לא מראה את
זה, אבל אני מרגיש בזה בכל גופי, כאילו שמישהו הוציא מהפאזל
חתיכה ושם במקומה חתיכה אחרת שלא מתאימה, הרבה זמן זה כבר ככה,
הרבה מאוד זמן, יותר מידי זמן, יותר מידי זמן שאני מחפש
ריגושים, יותר מידי זמן אני מנסה דברים חדשים, יותר מידי זמן
אני מנסה להחזיק בדברים שנופלים, ורק מושכים אותי יותר למטה.

איפה התמימות?! היא הייתה שם בכלל פעם??? נמאס לי מכל זה, אני
עייף מלקום כל בוקר בלדעת את זה שכבר תיכננו לי את החיים, מה
אני הולך לעשות, ואם אני לא רוצה?! ואם אני בכלל לא אגיע לזה??
מה איכפת לי מה אני יעשה בעתיד?? אם אני בכלל לא בטוח שיש לי
אחד כזה.
ההרגשה הזאת, של החוסר מטרה, או חוסר הימצאות של מטרה, משגע
אותי, אני מסתכל על אנשים, שיודעים בידיוק מה הם יהיו כשהם
יהיו גדולים, אחד רוצה רופא, אחד רוצה שוטר כמו אבא שלו, ואחד
רוצה חייל בישביל להוכיח שהוא יהיה כמו אבא שלו שנהרג במבצע
סודי בצה"ל. איפה המטרה הזאת אצלי? איפה מה שמניע אותם? איפה
זה נימצא? ולמה לי אין את זה??? למה יש לי מודעות, שאני לא
אמשיך קדימה? שאני יעשה מה שאני צריך לעשות, וזהו, למה אני
מרגיש את זה????  

אני רוצה חופש, חופש לעשות מהש אני רוצה, לא להיזרק, אבל פשוט
חופש.

"אמרו לי שאני, כישרון מבוזבז......עוד כישרון מבוזבז" -
אינפקציה סרט של סקס