ליאל אדמון / מדמך |
בסתו בתמונות עטופות
איך מבעד לנילון נצמד
נשמנו בקול
אני והוא
אז
ועכשו אני ואת
כמו אז
מעבירה את ידי על התריס המגף.
כשחנקת את קולי בחבל סתור
בטוענה על כאבי הבריאה,
כשקראת לעברי
בקולך השטוף...
שוב אני
נצבת בינך
התבקשתי לנסות ולזכר:
לחיים דוהים
עורקים מתעבים
ועיני רק הולכות ומתבהרות
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|