מספר ימים לפני שזה קרה, לפני שהפכתי לעוד אחד מהבחורים שהיו
שם ולא הצליחו לעבור את המכשול האחרון כבר ידעתי, ידעתי שזה
מה היא הולכת להגיד לי.
מספר ימים לפני אותה שיחה מעניינת בערב חורפי שקט, יום אחרי
שקיבלתי מספר מתנות אשר הותירו בי תקווה קטנה לעתי, תקווה
שאולי אצליח בכל זאת בדרך נס לברוח מגורלי האכזר ולשהות
במחציתה עוד שנה אחת ועוד אחת וכך לעבור משנה לשנה ולא לדאוג
יותר מדי רחוק.
כל כך רציתי שמתוך העשרות שהיו במצבי אני אהיה זה שיצליח
לשרוד, זה שיצליח לשאת בגאווה את לפיד הניצחון ויאיר את דרכם
של אחרים. הרי שבמשך חודש ימים הייתי שם, בפסגה הנכספת, מקור
קנאתם של כל מתחרי, מקור השראה לרבים כמוני שלא חשבו שאנשים
כמותנו מסוגלים לכבוש פסגות כאלו.
ואכן, במשך חודש ימים השתדלתי לעשות את כל שיכלתי, ניצלתי כל
טיפת זמן והשקעה שהייתה בי במחשבה שאוכל להחזיק מעמד, במחשבה
שהיא תקבל אותי ותסכים להישאר עימי עוד שנה אחת, עוד יום אחד.
קנאתם של אחרים סיפקה לי דלק להמשיך ולנסות לטפח את מה שנפל
בידי ובדיעבד הייתה אולי משימה גדולה מדי בשבילי לשאת במצב זה
בחיי.
בשלב כל שהוא, כאשר הבנתי שאין לי הרבה סיכויים להחזיק מעמד
כמות ההשקעה שנתתי הלכה ופחתה, אפשר לומר שלעיתים אף לא הייתה
בשל הייאוש שאחז בי, הייאוש שנטרל אותי ולא נתן לי להמשיך
להיאבק או לספק את הצרכים הנחוצים לי על מנת למנוע ממנה לעשות
את אותו מעשה שיותיר אותי שוב מאחור. לקראת הסוף גם היא ידעה
שזה יגמר בינינו, שאני לא אוכל להמשיך איתה אל עבר הזריחה
שבשנה החדשה, ולמרות המתנות שקיבלתי ממנה ממש לקראת הסוף על
מנת לרכך את המכה ידעתי שהאשמה מוטלת עלי, ידעתי שהמשחק אליו
נכנסתי היה גדול עלי.
מספר ימים לאחר השיחה אשר הותירה אותי מאופס כוחות צצו להם
נסיבות ומצבים אשר הפיקו בי תקווה שהיא תיתן לי הזדמנות
נוספת, הזדמנות אותה לא אסכים שתברח לי מהידיים, הזדמנות בה
אעשה כמיטב יכולתי להחזיר לעצמי את החיים ללחיים, את הרצון
להנהיג שוב. מהר מאוד התגלה הדבר כמשהו חד צדדי אשר אני ראיתי
כאפיק תקווה על מנת לעודד את עצמי אבל לא באמת היה קיים.
עכשיו אני יודע שהשיחה שלי עם המורה לסינית אשר ניסתה במשך כל
אותו זמן לעודד אותי, להצית מחדש את הלהבה שלי על מנת שאעבור
שנה עם שאר חברי, אותה שיחה אשר בסופה הוחלט שאשאר ואחזור על
שנה א' תאפשר לי הזדמנות לחזור על הדברים ולתקן את שטעיתי
בפעם הקודמת..
עכשיו שאני שוב בתחתית ומתחיל מאפס עם כל שאר האנשים בעלי
החזון, אני מתכוון לעזור להם. אני לתת להם מניסיוני כדי למנוע
מהם לחוות את שאני עברתי, למנוע מהם לזרוק את ההזדמנויות
השונות שניתנו להם לאורך הדרך על מנת לעבור שנה, לעודד אותם
וגם כשהמצב נראה אבוד, ולמנוע מהם מלהרים ידיים ברגעים
המכריעים ולתת את הדחיפה האחרונה, אותה דחיפה שקיבלתי מהמורות
שלי ומחברי לכיתה ובטיפשותי לא ניצלתי. למנוע מהם לזרוק את
היכולת שכולם ראו בי אבל לא הייתה שם. הפעם אני אשא את הלפיד
ואנהיג אותם כדי שאף אחד לא יישאר מאחור. הפעם, כשאנשים יקנאו
בי על יכולת הלמידה שלי אני אתן להם סיבה אמיתית ותוצאות.