נערות הזוהר מסרטי הפורנו שלי
כבר לא יעזרו לי

אף אחת מהן לא תוציא אותי לשדה ירוק
מלא מלאכי גבריאל

כל אחת מהן תנעץ בי קוץ אחד
בשתי ידיים

השמש תהיה זרה, הרחוב יהיה זר
אני אהיה זר לי

לא תימצא בי עדינות אחת
וגם לא רוע
אפילו לא פרחים עטופים

נערות הסרטים הערומות משופמות הקוקאין
כבר לא יסייעו לי הפעם הזאת
לא יסייעו

(טרילילי טרהלהלה טרילי)

גם האוטובוסים מגבירים ומפחיתים את מהירותם
בגלל תנועת חומרי החלטה כימיים במוחות הנהגים

גם האוטובוסים מתנודדים שיכורים
בסיבובים חדים
בכפירה נהדרת
בגלל אותו עניין
של תנודת חומרים כימיים ממקום למקום
בראשו הנהדר
של נהג

גם האוטובוסים מפתחים היכרות מסויימת
עם רגלו שלוחת מוחו של הנהג שטוף הרגש
הנוהג אותם
ברחוב או על כביש גדול דרומה

אני אומר את זה שוב למקרה שפיספסתי :

חשיבה רדיקלית היא אוננות
היא אוננות יפה וקסומה
ורכה וכנועה ומכניעה
המסוגלת לתת לי את כל מה שאת לא רוצה לתת

חשיבה רדיקלית היא מין משובח
מלא תהליכי אורגזמה נמשכים וממכרים
בהם אתה מלטף את עצמך כמו שלא תלטף לעולם
לעולם לעולם
לעולם לעולם

כלבי המשמר של ראשך
כבר נובחים על הסכר הגואה שאתה

איפה החרוזים ואיפה המצלול?
למה אני לא רוצה או יכול?
איפה המיטה ואיפה הכיור?
למה אני לא לומד לזכור?

ולמה לי בכלל להתעסק במוות?
המוות לא ישחק אתי יד ביד ממילא
ולמה לי בכלל להתעסק אתו?
לא עדיף לשקוע בו לאט?

איפה החרוזים ואיפה המצלול?
למה אני לא צובע במכחול?
איפה העציץ ואיפה הספרים?
למה מחוץ לדלתי יש שוטרים?

ולמה לי בכלל להתעסק במוות?
המוות לא ישחק
לא יד ביד
וממילא לא
ולמה לי בכלל ההתעסקות הזאת?
למה לי?
השקיעה תבוא תוך התעסקות
או בלעדיה

כדאי לומר ש
יש פער הכרחי ומשתמר
בין אידיאולוגיה להרגלים חיים
רוב הזמן
אצל רוב האנשים
ברוב המקומות
(כך טוען המיעוט)

ואפשר לומר ש
הפער בין האידיאולוגיה להרגלים
הוא בסך הכול
עוד מנגנון אופורטוניסטי מתגונן בחרב
אבל גם זה לגיטימי

ואפשר לשאול את עצמנו
איפה השדות שהבטיחו לנו
שבהם נוכל להתקיים
עם הרגלי החיים והאידיאולוגיה
כמו ילדים טובים?

ואיפה החרוזים הצוללים עמוק?

חיכיתי הערב
לבדי
כאן

חיכיתי הערב
הרבה זמן

שתגיעי ברכב
ציבורי מעירך
ואוכל כבר לגעת
במה שאצלך

מה שאצלך
בחזקת נס תומך
גם כשהמזג החם
מתהפך והולך

קראי את שיריי
עד שיימאס
לשמוע עד כמה
האיש שלך כועס

יש חילוק ומכשול
וגם זעם בועט
בקלפי המיקוח
ובריח המת

חיכיתי הערב
חי
וחמום במנוחה
שתבוא כבר עלינו
תחילת הפיכה
ונזרוק אבנים על בניין הממשל
בלי תירוץ ומבוכה, ונפגע, במזל

אחר כך נתרחץ

ושוב:

לאן הולכים חסרי הבית כשהאגם קופא?
האם יש להם חבורת נגני רחוב
אליהם הם יכולים להצטרף
כקול שני או כנגני מפוחיות?

אולי ואולי לא
סביר לרשום שלא
אחד מהם עומד מולי כבר כמה דקות
בלי שיניים קדמיות, בכובע רועים
למרות היעדרן הברור של הכבשים
אבל זה נסלח
הכבשים שלו חולפות מולו
בנעלי עקב ומכוניות גדולות
וצאן מרעיתו הוא הצאן הקשה ביותר לרעייה
(הוא כלל לא מנסה)
היות והצאן לא מודע להיותו צאן
והרועה לא יודע שהוא הרועה

לקום מיואש
להתרחץ
לשרוק לעצמי
לא להביט בכלום
להפסיק
ולהתחיל
ולא

אמרת לי שזהו לא תרגיל
הכול קורה חי ומפוצצים
תיק חשוד עשרה מטרים משמאלי
בלי בושה בכלל

אבל אני בטוח שזה עוד
תכסיס מלוכלך של השלטון
במסגרת הפרוגראמה הפוליטית המדויקת
שתכננו עבורנו לפני 22 שנה

הפרנויה האידיאולוגית שלי
משתלטת עליי
ואני הולך לישון