כמו בסרטים, רעש סטטי התגבש בהדרגה לקול אנושי חסר חיים
שהודיע כי העולם הכריז עליי כעל האדם השני על פני כדור הארץ
שנמצא בחזקת אלוהים, וכל המשתמע מזה משפטית.

כל הקוקאין בעולם הפך למרגרינה, והתעוררתי.
אחרי שבמשך שעה שלמה טרחה המשפחה ודחפה אל תוך תא המטען של
האמבולנס ציוד רב כל כך, גיליתי מאוחר יותר שכולם התעוורו
והסתובבו ביער כמו החיות, אותו עיוורון שלווה בעיניים תכולות
יפהפיות, נטולות אישונים. אחי אפילו התלונן שאחותנו הגדולה
תשב מקדימה, לפני שהבהרתי לו בחיוך שכולנו, כל החמישה, נצטרך
להצטופף מקדימה. ואז הגיעו הציפורים, נתקלות בעצים, ועכבישים
זדוניים למראה ששעטו לעברנו על החצץ בשורות כפולות. ברחתי.
בפעם האחרונה שראיתי את משפחתי הם הסתובבו כסומים ביער בבגדים
קרועים, כמו זומבים.

רצתי, ותחושה מוזרה ליוותה אותי. הכרה בצורך העליון להימצא
במקום גבוה יותר, מקום שממנו ניתן יהיה להשקיף על העולם
ולראות מי שרד. החצץ הפך בן רגע לחול, וג'יפ עמוס לעייפה
בציוד ניסה לעלות בדרך התלולה ללא הצלחה מצדה השני של הגדר
החשמלית. מתחת לגדר חמישה חתלתולים פרוותיים ויפהפיים שהיו
עיוורים כביום היוולדם השתעשעו זה עם זה, ועיניהם התכולות,
כאילו כל השמיים נסחטו ורוכזו בבריכות זעירות אלה, מביטות בי
וממתינות לדבריי.