פעם אולי,
כשנשב
כמו
גדולים
ונדבר על
כל-מה-
שהיינו

אתה תגיד
שאהבת אותי,
באמת שאהבת
אבל זה היה
יותר-מדי
בשבילך

ושביננו,
זה היה
צריך להיגמר
הרבה יותר
מוקדם

ושכן,
בהתחלה
זה היה
קצת קשה.
ואולי אפילו
בכית קצת.

אבל זה עבר
והתגברת
ועכשיו,
אתה (באמת)
הרבה-יותר-מאושר.

ואני אשב שם
עם חיוך עצוב
ואסתכל לך
ישר בתוך העיניים
ואדע

שאף אחת לא תדע להכיר אותך
כמוני.
(ושרק איתי, אולי גם אתה, היית לומד
להכיר את עצמך)

ושאתה,
הכי-לא-מאושר
שאפשר
אבל אני, אהיה מאושרת גם בלעדיך.