עת צהריים מתיישב מולי
לוגם מקערת המרק הרותח
שעת צהריים עם אבא שלי
לוגם שנית מודה לאל ולי ומשבח

בין לגימה לנשיפה
מהרהר עמי בחייו על מותו
חוזר לקערה שאותו מטריפה
תוהה איך אמי עדיין איתו

בוזק שלושה זיתים ומוקיר
אני והוא ואני מתקרבת
פני תינוק ושיער מאפיר
עכשיו הוא האדם אותו אוהבת

כי בלגימה אחת די להשכיח
כעסים ריבים ודמעות
תשוב לעבודתך מבלי להטריח
מקווה שתחזור שוב לעוד

תודה שישבת איתי ,אבא, הייתה ארוחה נפלאה
תודה שאהבת אותי גם אם היה זה רק לשעה