מילים: יהונתן גפן
לחן וביצוע: ליאונל
כשהייתי גור הכל היה ברור
מתחת לכרס של אמא הכלבה,
הייתי מתפנק, נובח ויונק,
חופשי מכשכש זנבנבי לכל מי שבא.
גדלתי לי לאט , עושה על המרבד
עד שהגיע שוטר ואמר עם אקדח:
"הדוברמן הזה הוא משהו מיוחד,
תראו הוא יגדל ויהיה כלב שמירה משובח !"
עברתי אימונים ומאה חיסונים.
למדתי להיות עבד ממושמע,
שמנשק ידם של כל האדונים
ונושך שרוולים במין ציתנות מדומה.
יום אחד שחור, לקחו אותי לשמור
על בית-סוהר נידח במקום אחר.
סידרו לי מלונה עם עצם בפינה,
ושרשרת מצוארי עד לעמוד בגדר.
עמדתי שם כבול מול שער שנעול,
חומות הכלא סגרו אותי בתוך.
אמרו לי: "אתה תנבח על כל מי שיברח,
ולפעמים נרשה לך לנשוך".
מנעולים חורקים, צלצול של אזיקים,
בין גגות מוקפים במגדלים.
אני זוקף אזני, מקשיב למרחקים,
פתאום יבבה של סירנה צורחת אלי בגלים.
אור גדול התיז והרמקול הכריז:
"הקשיבו הקשיבו ! מדבר הרבפקח !
תצאו אל השדות ותתפסו עמדות,
אסיר מספר אלפיים מאה ארבעים ושמונה ברח !"
סוהר צעק אלי: "תתפוס ת'בן זונה !"
וצל מוכר חלף ובא ממולי,
גם במדיו נדבק מריח המלונה,
לצוארו שרשרת בדיוק כמו זאת שלי.
היינו שני צללים כבולים ואומללים,
הוא ליטף את גבי ולא זזתי ממקומי.
וכל הסוהרים מרוביהם יורים
בלי לראות על מה ומו ומי.
כדור אחד החטיא, קרע את שרשרתי,
והשני נתקע עמוק ברגלי,
והאסיר איתי, שרק לעומתי,
אז צלעתי מהר אחריו אל החופש שלי.
ואם תראו זקן יושב ופורט מנגינה
על גיטרה עם כלב צולע בארץ אחרת,
תדעו שפעם שניהם נכבלו באותה המלונה,
והיום הם קשורים זה לזה באותה השרשרת.
רצים יחפים ונובחים לירח,
זנב בזנב ויד ביד.
רצים יחפים ונובחים לירח,
שני כלבים וחופש אחד. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.