החל המחר שעה קודם. חשכה ממאור האפל.
שברה השקיעה את האודם. הבדילה עיקר ותפל.
ממעוף הציפור כך נראה. שאין עוד קיים ההבדל.
כעין בוהה במראה. רואה השתקפות בלי גואל.
נגמר האתמול עוד לפני כן. היום כבר הגיע מזמן.
בלי זכרון מתוק ובלי עדן. עוטף העולם הקטן.
הבכי המר קול מרעיד הוא. קול לילה כן יללת תן.
דמעות הזולגות על האחו. משקות גם את פרח הגן.
קפא לו הזמן בחלל. לא נע, לא עומד, לא כלה.
לא מרגיש אני מהולל. לא אמרתי אפילו מילה.
ואין מה שכתבתי עכשיו. עתיד להפוך מגילה.
לאנושות עשויה מזהב. אין הצורך הזה במחילה.
מה קוראים דברים אלו אתם? ראויים אתם לראותם?
והיכן נבואה זו שמעתם? שנולדתם אתם בדמותם?
אם גדלתם בארץ המלך. אז היכן נחבא החותם?
מהארץ של נוח ותרח. כאן זרענו האל לעולם.

החל המחר שעה קודם.
קפא הזמן.
הוא לא עוצר-
נאבד.