תמיהות מלוא חופן, לאם.
מיתוס לאהבת נצח, רבקה.
אם חכמה, בונה על בטוח.
חפצה לממש ברית בכורה.
וקיללת-עד סיכנה לעצמה.
מילא, נדלג איך גם מדוע,
לא ניסתה תובנה של שכנוע.
כנשק כל-אשה, בקסם ומגע.
מדוע ואיהך אחרי כל תרמית.
תחפושת, שקר-קר והנזיד,
בידיה השניים סכלה וסיכלה,
הרסה היא את ביתה מבצרה.
בסוף הברכה תרים היא מסך!
תגלה ותלבין את השקר הקר!
איך לא היו שיקולי שלום-בית.
למען תאומים למשפחת מופת,
לא יריבו וישנאו עד חרב כרת.
והייתה לאבינו צעקה כה-גדולה.
וצער ובכי על גזילת אוצר שמים,
'עבודה בעיניים' לעיוור בשניים,
-כמו חטא גדול לאבינו בשמיים. |
