אסף אייזנשטיין / קדושים |
מחלחלת לגופי.
אור של צדק טהור מציף
כל שעל בדרכי.
והיא נושאת אותי אל-על
ואני עף כמו יונה.
אוחז בפי עלה של זית -
אני הוא בעל הבשורה!
ומתחתי אראה אדם
כפוף ואפרורי.
בסלידה נושא מבט
לפלא שבפי.
מדוע לא זרחו עיניו?
איך לא דבקה בו הקדושה?
כל כך נעם לי במרום
נישא ברוח הקלילה.
הרי כולנו כאן קדושים
נושאי חטא היוהרה.
מעט עיוורים למעשינו
ומסונוורים מהחמה...
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|