פתאום
תמיד
אני
היא.
פתאום אני היא והן, אחת מאינסוף
כשאתברך במלים, אוכל לקרוא לך. עד אז אשב צפונה בפינה בתוך חדר
מרוהט מתחת לכורסא
יש צעקה ברקע. אקדח ברקה. צעדים בתקרה
צדעים מתיזים זיעה קרה. מזרחית
מסתלסלת מכל החלונות. יללה
מכל הגרונות. חתולות
נטרפות. סלסלות מלאות חלות לשבת נשפכות
על מרצפות.
מפלצת סובבת ברחובות הלילה. ממשיכה לישון עם ספר שירה וסכין
למראשותי, לשנן פסוקי תהלים:
"חדירה פסיכולוגית כמו חדירה מינית
שתיהן אינן אפשריות כרגע".
כשמכשפת הים תחזיר לי את קולי, אוכל לקרוא לך. אי שם על היבשה
הרחוקה
אוכל להשיל את סנפיריי ולהפוך אחת מכן, בנות האדם. עד אז אמשיך | 