מלכת השגיאות
המורה שרה ציקר היתה דמות מיתולוגית בבית ספרנו.
אנחנו , הילדים, רעדנו ממנה.
כמעט לא היו ילדים שרצו ללמוד בכיתתה , מפה לאוזן היו סיפורי
אימים מהלכים על הנעשה בה.
אז, בשנות הארבעים והחמישים, הורים לא התערבו בנעשה בכיתה
ושרה ציקר היתה מלכה בלתי מעורערת בממלכתה.
" מי תהיה המורה שלך בשנה הבאה?" שאלה אותי רותה קצת לפני סוף
החופש הגדול, " אני לא יודעת אבל אני מקווה שרק לא המורה
שרקה".
אבל זו היתה שרקה. כבר בשבוע השני היתה לנו הכתבה. ואני שתמיד
כתבתי בשגיאות כתיב ( היום אפשר שהיו מסווגים אותי כלקויית
למידה) הפליאתי בשגיאותי.
"דניאלה י". אמרה שרקה בקולה המורתי- "ללוח".
ניגשתי משקשקת.
"כל הילדים שימו לב, כולם להצביע על דניאלה ולומר : "מלכת
השגיאות, מלכת השגיאות".
מבוכה נוראה כיסתה את פני.
" את נבוכה", אמרה שרקה, "מתביישת, אז יותר כבר לא תכתבי
בשגיאות."
בהפסקה רצו ילדי הכיתה אחרי וקראו:" דניאלה המלכה, מלכת
השגיאות בכיתה." |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.