את האמת היחידה בחיי קברתי תחת ערימות שקרים .
ולא היו הם שקרים גדולים כי אם שקרים חסרי טעם, הבלים,נבעו הם
מפחד ולא ממסתורין.

מרוב שקריי הפכתי שקר אחד גדול.
מבלי לחשוב פעמיים שקרתי על מאום ושקרתי על הכל.
מנסה אני לחשוב על סיבה אך בכנות אינני יכול, ואולי אכן יש לי
מניע, מניע בשם פחד גדול.

פחדתי ועדיין הנני פוחד פן יתגלו דברים שלא היו באמת .
אבל אם אין מה להסתיר לשם מה לשקר ?
כנראה זה הרגל, ללא ספק מגונה, אך כמו כן ממכר.
אבל קיים בי הפחד פן יעזבוני אוהביי, פן אשאר לבד ללקק את
פצעיי.
ואם האמת משחררת אז מדוע מעדיף אני להיות כבול ?
אולי אסיר הייתי, אולי קיים סתם בלבול .
אולי אעדיף לשקר כדיי להסתיר רגשותיי, ואולי אעדיף לשקר כדיי
לא לחשוף צלוקתיי .
הרי אני משקר בדברים הקטנים , הדברים שכביכול לא אמורים לשנות
לאיש,אז מדוע אני מפסיד את הדברים הגדולים מבלי שאשים לב או
ארגיש .

הפסדתי אותך אהובה, והכל בגלל שקרים ושטויות.
הפסדתי אותך ולא אוכל להחזירך ,לא בעזרת יזע ,לא דם ולא דמעות.
למרות כל שקריי אומר כי אמת אחת נשארה.
אהבתי אותך כמו שלא אהבתי איש מעולם, אעשה הכל לקבלך חזרה.
אינני אדם קל וזאת אינני מכחיש, אך אהבתי אמיתית היא ולא אוכל
להישאר אלייה אדיש .