מחוזות ילדות שגדלתי
אינם עוד.
דחפורים רעבים נגסו בבטן אדמה,
תבנית הנוף מבראשית חיי
נופצה ברגלי קבלנים גסות
עצי שמחה שטיפסתי
תאנים נוטפות חלב שקטפתי
נתלשו משורשי עד
ובניינים רבי-קומות
נשתלו בחלד הפעור
פרצו בקיעים בקו רקיע
במקום ההוא
שהתפלשתי אז
בערוגות חמציצי פרא
בין צבים לקיפודים
אישה נושאת כעת תינוק
המשקיף אדיש
במחוזות ילדותו שיגדל. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.