|
היית חבר טוב
ואין לי שום טענות
היית החצי השני
אך לפתע פניך משתנות
אין לי עוד דמעות לבכות
חיוכים מאולצים כבר לא תמצא
נפשי מתפוררת ואין למה לחכות
את לבי המדמם יותר לא תפצע
כעת אני רואה את האמת בעינייך
לבי יותר לא נתון בידייך
שקרים וצל שלא מרפה ממך
וחיים של סבל והפסד בשבילך
כמו תקליט שבור חזרת על המנגינה
אך מה בכלל ידעת על אהבה?
שנתיים תמימות של מסכות בלתי נראות
חלפו ואינן כי לא אמשיך לטעות
שנתיים תמימות וגם אני
מבטים ארוכים בהם אהבת אותי
כאב קצר עם השלכות ארוכות
חטאים נסתרים שעליך לנקות
יחסך היה חלול
אהבתי נכזבת
מה הייתי אם לא מאוהבת
זכיתי לקור
ועל כך תודה
למדתי ממך את כל המידע
עם מי לא להיות
את מי לא לרצות
את מי לא לאהוב
ממי לא לכאוב
זכרון אחרון ואשכח אותך
מרפה מהקשר שלי ושלך
חיבוק אחרון עם תקווה לעתיד
ללא נקמה או שמחה לאיד
זכרון אחרון וניפרד לדרכינו
אתה עוד זוכר וחושב עלינו
אך אני לא מוכנה לחיות באשליה
ואם אתה כן- יש לך בעיה |
|
|
הלכתי לכיכר
רבין, איפה
שרצחו את רבין,
עמדתי בנקודה
שרבין עמד בה
פעם אחרונה,
עברה בחורה עם
כלב, בדיוק
כשחשבתי כמה חבל
שלאה כבר לא
בחיים, זה גרם
לי לזיקפה.
שאלתי היא:
האם אני
נקרופיל?
זאופיל?
או סתם
נוסטלגי?
יוסי עמוס חזה,
בשאלה ליגאל
עמיר או לאחותו
הדס עמיר, תלוי
את מי שואלים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.